סיכום מס(ע)

ההכנה של התיק למס הכנסה (אחת הפעילויות השנואות עלי בשנה) לא הייתה יכולה להיות מספקת יותר. ולא רק בגלל שעכשיו הכול (כמעט) כבר מאורגן. אלא בגלל שזו הייתה הזדמנות מדהימה עבורי לראות בתקציר כל מה שקרה בחיי בשנה הזו. כיוון שאני לא בחורה מי יודע מה מסודרת, חלק עצום מהחשבוניות היו זרוקות בערימת הניירת. השלב הראשון היה לעבור על הניירת ולמיין אותן. לגלות רשימות אינסופיות של המשימות שלי השנה (todo lists). הנה היערה שחולמת על קליניקה ובודקת אפשרויות. וכמה זה היה נראה אז רחוק ולא אפשרי. והנה רשימות ארוכות ארוכות של מה שצריך לתקן בקליניקה או לקנות. המון "וויים" (V) קטנים שסימנתי וגם "וויים" קטנים שלא סימנתי ואני יכולה לסמן עכשיו. וכל כך הרבה מזה היה מבצע שלם. סיפור. הכורסאות, הרצפה, התמונה.... קבלות על קבלות של ציוד מהום סנטר, איקאה, וגם חנויות מקומיות... אחרי הכל הוקמה פה קליניקה השנה. והיום - זה כבר נשכח. חודשים ארוכים שהחלום הזה הוא המציאות שלי. אני קמה בבוקר, נוסעת לקליניקה הכי מושלמת בשבילי, מאמנת שם, כאילו ככה היה מאז ומעולם. והנה היערה שבפעם הראשונה קונה רכב בעצמה, ולומדת מה הדגמים המתאימים ורושמת אפשרויות, מתמודדת עם דברים שמפחידים אותה וזוכה באוטו שהיא הכי רצתה. שהיום משרת אותי, כאילו הוא הדבר הכי מובן מאליו בעולם. ותיקוני רכב... הרבה. כי הרבה דברים התקלקלו פה השנה. וגם הקבלות על תיקוני הטלפון, כי גם הטלפון התקלקל בפתאומיות. הכל בזמן שאני מקימה קליניקה. והאינטרנט. והכל כשורה 🙂 הנה מה שבניתי בעשר אצבעות. הנה העסק שלי והחיים שלי. הנה אינספור. (המון!!!!!!) חשבוניות על תחבורה ציבורית ורכבת. כי אני מתחזקת שתי קליניקות בשתי ערים רחוקות ואני עוברת את המרחק בתחבורה ציבורית, כי זה היה לי חשוב, שהעסק שלי יהיה כמה שיותר ירוק ולא מבוסס על דלק של צריכה פרטית. יצרתי מציאות שזה אפשרי ופשוט. הנה אינספור פתקים ואינספור בחירות קטנות שעשיתי השנה שיצרו את החיים שלי, שאני אוהבת ממש. הנה דפים של התבוננות אישית, מסדנאות שעברתי - בסאטיה, במיניות בפיתוח קול. כל אחד מהם מסע פנימי מפואר. קבלות על השתלמויות, כנסים ליוגה שעברתי. שקית מפוצצת (מפוצצת!!) בחשבוניות על אימונים אישיים סאטיים. מסע פנימי של גדילה שאין לו כל מחיר. ההשתלמות המקצועית במד"א שאפשרה לי להשלים את ההסמכה שלי כמעסה. לפני שנה עוד לא הייתי מטפלת במגע ועכשיו אני כבר עם ניסיון. הנה פתקים של הפעילות נגד גירוש הפליטים, תודה לאל שהאיום הזה כרגע כבר לא כאן, (ואולי, אני מעזה לרגע לחשוב, אולי משהו מזה, אולי אפילו טיפה... תרם כדי שזה ייקרה?). הנה אני! פרומה לשלל פתקים קטנים, ועם זאת מחוברת. ומה לא כאן? אין ספור דפים שנכתבו בין ארבעה קירות בקליניקה שמתעתדים מסעות של כמה עשרות אנשים יקרים מאוד, שזכיתי להיות חלק מחייהם השנה, לגעת ולהינגע, (הדפים האלה מתוייקים בסודיות ובצורה מאורגנת בקלסרים). וגם עשרות, אולי מאות, פוסטים שכתבתי והגיעו. אין לי מושג לכמה לבבות. ובעיקר אינספור פגישות ומפגשים מלב ללב. וחוויות שאי אפשר לרשום... ריקודים, יער, אנשים בחיי וכלב אחד מיוחד במינו. ואני יודעת שהרוב לא כאן, המהות במקום אחר. אבל כל הדבר הזה, הניירת הזו, אפשרה לה להתקיים. ואני מאושרת.