נעים מאוד, שמי יערה מורי, ההורים שלי בחרו את השם הזה כי הם אהבו את הצליל. אני, למען האמת, בתור ילדה לא כל כך אהבתי אותו. הוא היה נשמע לי פראי ונוקשה. רציתי שיקראו לי בשם פופולארי ועדין יותר. יעל נראה היה לי השם המושלם. או מרגנית, שזה השם של אחותי הגדולה :) ​הורי היו המאמנים הראשונים והמעולים שלי. הם לימדו אותי שכל דבר נמצא בתחום האפשרי. בילדותי הם שלחו אותי ללמוד בבית-ספר פתוח ששם דגש על בחירה, אחריות אישית והתבוננות פנימה. במקביל הם טיפחו את השאיפה שלי ללמוד אומנויות שונות. ככה למדתי הרבה על עצמי, על נטיות הלב, תחומי העניין והכשרונות שלי, ובעיקר פיתחתי את החופש לבחור את הדרך שלי. השנים עברו, היום אני מחוברת לשם שלי ומודה עליו להורי כי הוא מתאים לי בדיוק. אני אוהבת את היער מאוד. אני אוהבת להיות בטבע וזה מקור שמטעין אותי באנרגיה ומקרב אותי לעצמי. (אגב, מורי, שם משפחתי, ביפנית זה יער). 'יארה' בהינדית זה חבר, והדבר שהכי ממלא לי את הלב, זה להיות בקשרים קרובים, כנים ואותנטיים. האמת שהרגע שבו הבנתי את זה סימן לי את הדרך לייעוד שלי כמאמנת סאטית. עוד בילדות התחלתי לגלות את יכולת ההקשבה שלי. ילדים, ולעתים גם מבוגרים, מצאו אצלי אוזן קשבת ושיתפו אותי ברגשות העדינים שלהם. אלה היו רגעים מרגשים ומלאי חיים עבורי. לאחר התיכון יצאתי לשנת שירות קהילתית והתחלתי לעסוק בחינוך בשכונות מצוקה. החוויה הייתה מטלטלת עבורי – נפגשתי מקרוב עם ילדים ומבוגרים שחיו בסבל גדול. כשראיתי את התהליכים שהם חוו במרחב שלי גיליתי בעצמי את הכוחות והיכולת לאפשר תהליכי התפתחות משמעותיים. אבל 'יערה' גם מתחרז עם 'סערה', סערות היו בתוכי ואני נדרשתי ללמוד איך לנווט בתוכן. בסוף אותה שנת שירות חוויתי שבר: נפרדתי מהילדים, מקבוצת החברות וגם מבן זוג שאהבתי מאוד. הסערה שבתוכי עלתה על גדותיה ולא ידעתי איך לצאת ממנה. ככה הגעתי למדיטציית ויפאסנה בהנחייתו של ס.נ גואינקה. בקורס בן 10 ימים למדתי להכיר ולעבוד עם תחושות הגוף, שהן עד היום חלק מרכזי מדרך העבודה שלי. נפגשתי עם הכאב והכעס וראיתי איך הם הופכים לשלווה וחמלה. חוויתי את עצמי עוברת מהפך אמיתי ועמוק וזה היה מסעיר ומרגש. מדיטציית ויפאסאנה ממשיכה ללוות אותי עד היום וכך גם האמונה בטרנספורמציה. (איזה כיף שהמילה 'יערה' כוללת גם את המילה 'ערה'). זמן קצר לאחר הקורס התחלתי ללמוד יוגה ובהמשך גם הוכשרתי ללמד. עבורי הייתה היוגה קודם כל מרחב לעבודה פנימית והתפתחות. במקביל למדתי לימודי חינוך ועסקתי בחינוך דמוקרטי ששם את הדגש על הקשבה, יחסים והתפתחות. בשתי הדרכים האלה – היוגה והחינוך הדמוקרטי הלכתי ברציפות במשך 12 שנים והן השלימו לי זו את זו בחיבור המיוחד של יחסים, התפתחות וקשב לגוף. לכן, המפגש בשיטת סאטיה – דרך לטרנספורמציה שמבוססת על שיחה, הקשבה, ושהות עם תחושות הגוף – היה עבורי חוויה טבעית ומרגשת של סינתזה. סוף סוף מצאתי חיבור ביניהן.תהליך האימון האישי אפשר לי לחולל מפנה בכמה תחומים בחיי: זוגיות, פרנסה, בריאות, קריירה, יצירה, משפחה. יחד עם זאת, הדבר הכי חשוב הוא שהיחסים שלי עם הסערה שבתוכי השתנו. למדתי כיצד לנווט בתוכה בבטחה ולמצוא בי שקט נפשי. כיוון שעשיתי את הדרך הזאת בעצמי אני מרגישה בטוחה לשרת כמורת דרך ביערות הסבוכים של הנפש והתודעה. שם המשפחה שלי הוא מורי כי סבא רבא שלי היה 'מורי' בתימן, כלומר רב-מורה. אני מרגישה מאוד מחוברת למורה שאני ורואה בעצמי מורת דרך פנימה. אז שהתחלתי לאמן פגשתי מקרוב אנשים נהדרים, בגילאים מגוונים שביקשו לחולל מפנה בתחומים שונים בחיים: מערכות יחסים, בריאות, פרנסה, קריירה, הגשמה עצמית, ועוד. אני מלווה אנשים יחידים וזוגות בזמני משבר ותמיד מתרגשת לראות את הכוחות שנולדים דווקא שם. הניסיון מחזק אצלי כל פעם מחדש את הידיעה שטרנספורמציה היא לא נס נדיר. להפך – היא דרך הטבע. אני מודה על הזכות לעסוק במה שממלא אותי משמעות, ולהיפגש עם מתאמנים ממקום אנושי, קרוב ואותנטי ולהיות שותפה לדרך של התפתחות.  ​ ​ ​