6 שנים אחורה, פלוס מינוס, אני ברישיקש באחת הנקודות היותר שבריריות בחיים שלי. פרידה. נכנסתי לרישיקש בשיא המשבר ומשבוע לשבוע מצאתי בתוכי כוחות חדשים. עד שמשהו בי נבנה, וכעבור חודש וחצי הייתי מוכנה לעזוב, עם הרבה הודיה לכל מה שקיבלתי בה. בערב האחרון שלי ברישיקש, לפני שעמדתי להצפין - הבעתי איזו משאלת לב: "הלוואי שאשמע את השירים שלו רק עוד פעם אחת".
***
שנה היינו יחד. או ליתר דיוק, שנה וחודש, שבוע ויום ושעה. ובכל פרק הזמן הזה, היו השירים של מתן פס הקול של חיי. התמכרתי אליהם, התענגתי עליהם, הם מילאו את ליבי ושימחו אותי וריתקו אותי. בערב ליד המדורה, או כשאני עושה יוגה מוקדם בבוקר, או עם חברים, או כשאני מכינה אוכל. פס קול קסום ועשיר שאהבתי ונקשרתי אליו. ואז פרידה.
***
ובערב האחרון שלי ברישיקש ביקשתי בליבי - תנו לי עוד פעם אחת. והודו כמו הודו. מלאה בקסמים של הודו. דקות אחר כך, אצלי בחדר, אני שומעת מרחוק, "הוויה תני לי כוח" והולכת כמו סהרורית אחרי הצלילים. והנה הוא בצ'אי שופ של הגסט האוס שלי (!!!!!) - ואני זוכה להופעת פרידה, אחת אחרונה, ומתענגת על השירים. ***
רצה הגורל שזו הייתה באמת הפעם האחרונה ששמעתי את רוב השירים. במהלך השנים ניסיתי להיזכר לא פעם ולא פעמיים בחלק מהם.
ואני, שדווקא יש לי זיכרון מצויין... כאילו הם נפרמו ממני.
*** ועכשיו -
אני מאושרת שהשירים של מתן מורג עומדים להתפרסם.
סוף סוף תהיה לי הזדמנות להיזכר ולחזור אל פס הקול המוכר והאהוב,.
העולם ישלים לי עוד מעגל.
(תמונה: איה זקן)
