פסח הוא חג טבע, חג של אביב. גם לפני היהדות, בתרבויות קדומות מאוד אנשים היו חוגגים את בוא האביב וכל מה שהוא מביא אתו. זו עונה עוצמתית וחזקה. הכל זז, בתנועה, כל מה שדגר בחורף פורח, כל מה שקפא מפשיר וזה משפיע עלינו האנשים, שאנחנו חלק מהטבע.
אני משתדלת להיות זהירה ולהימנע מהכללות. אנשים עוברים תהליכים בזמן שלהם ולא בהכרח מרגישים שינוי בזמן מוכתב זה או אחר. אבל אני חושבת שאת הרבה מאתנו האביב מגרה לתנועה, התעוררות. הוא מרענן, מחדש ולפעמים אפילו מסעיר מאוד. אנשים נוטים להתאהב בזמן הזה, לצור ולפרוץ דרך.
האביב, משכר חושים, נחשב לזמן שאנשים חוגגים בו את השמחה, היופי והחיים. אני רוצה להעלות נושא שכמעט לא מדברים עליו: מרגש ומשמח ככל שיהיה, האביב גם חושף. והחשיפות הזו עלולה להפגיש אותנו עם חומרים לא פשוטים. לכן כל כך חשוב בעיני למהול בשיקוי האביב המשכר שאנחנו שותים, גם הרבה חמלה.
נתחיל מהמנהג לנקות את הבית: האביב מביא אתו הרבה אור הביתה. החלונות שהיו סגורים במהלך החורף - נפתחים. מול קרני השמש לפתע מתגלה הלכלוך שנערם בחודשי החורף והשנה החולפת. האור חושף את מה שהסתתר: אבק, בגדים מיותרים ועוד. מה שהוזנח מתגלה. לכן, אני חושבת, שמעבר למסורת היהודית, יש לרבים דחף לנקות ולזכך. להתחדש כמו הפריחה בחוץ.
ואני חושבת שלהרבה מאיתנו, מה שקורה בבית קורה גם עמוק בפנים. כמו הבית עצמו, הרבה אנשים סגורים יותר בבתים במהלך החורף ומתבודדים יותר, ועכשיו, באביב, מרגישים צורך לצאת לעולם, ליהנות מהפריחה, לחגוג את החיים, ללכת לאירועים חברתיים. גם האדם יוצא לאור בדיוק כמו הבית שלו... לפעמים הדחף הזה לא בא ישירות ממנו, אבל סביבנו יש כל כך הרבה אנשים אחרים שחוגגים, הזמנות לאירועים, פסטיבלים. העולם כמו מצווה עליך לצאת לאור ולחגוג.
וכמו במקרה של הבית המאובק, גם בעולם הנפש שלנו, לעיתים המפגש עם החוץ שופך אור על אותם חלקים בתוכינו שנערמו והוזנחו. חלקים קשים שביננו לבין עצמינו אפשר להסתיר אבל כשאנחנו נפגשים עם אחרים הם מתגלים. אולי קשה לנו להיות בחברה? המפגש החברתי הוא תמיד גם מראה לחלקים בתוכינו. אולי הוא שופך אור על חלקים שבהם אני לא שלמה עם עצמי? אולי אני עדיין לא מוכנה לצאת לאור למרות שהאביב כבר משגשג כאן ועכשיו. האביב בא עם ציפייה לפרוח ולא תמיד אנחנו מרגישים כל כך פורחים בזמן הנכון.
ומה קורה כשאנחנו פוגשים את ערימות האבק שבתוכינו? לפעמים אנחנו טועים לחשוב שזה מעיד על נסיגה. "הן לא היו כאן קודם, והנה הן כאן, משהו בוודאי לא בסדר!" זו טעות. הן היו כאן קודם, אבל הן לא היו חשופות. עכשיו עם בוא האביב אפשר לראות...
השנה אני מזמינה אותנו להיות בהרבה חמלה לכל ערמת אבק שתתגלה, בפנים ובחוץ. כמו שלא נפנה את ערימות הבגדים בטינה ובכעס על כך שהצטברו, בואו נגלה גם הרבה רכות כשהאור החזק מאיר מקומות לא פשוטים בעצמינו. גם אם אלה
חלקים שאנחנו רוצים לנקות, אפשר לעשות את זה באהבה.
ושיהיה לכולנו חג אביב שמח.
חג שמח.