אנחנו הולכות ומתקרבות להשלמה של הסדרה שלנו על ערך עצמי. אני מקווה שאת כבר מרגישה את ההשפעה שלה ומאפשרת לתובנות שלך לחלחל ליום יום. ממש אשמח שתספרי לי על זה!
הבטחתי לך 4 מפתחות לחוויית ערך עצמי גבוה.
נכון נכון, אין באמת דבר כזה "ערך עצמי", ככה ראינו. אבל כולנו יודעות על מה מדובר כשאנחנו ממש בטוב עם עצמינו, שיש לנו כוחות ואנחנו מרגישות זקופות וראויות לטוב ביותר.
ראינו שחוויית ה"הערך העצמי" שלנו עלולה ליפול בנסיבות מסויימות ושהדרכים המפורסמות להעלות אותה – להגיע להישגים, לרצות אחרים וכיו"ב, בדרך כלל ממש, אבל ממש לא עובדות.
במיילים האחרונים דיברנו על המפתחות שכן עובדים: לבלות זמן עם אנשים אהובים, להיות קרובות להוויות הגבוהות שלנו (למהות), ולתת מקום ונראות לצרכים שלנו. קצת מסתורי איך דברים שלכאורה בכלל לא קשורים לחוויית ערך עצמי משפיעים כל כך. אבל זו המציאות. אולי כבר ניסית וחווית בעצמך. בשבוע הבא נקנח את הסדרה בעדות של אדם מפורסם שמדבר על חוויית הערך העצמי שלו וממש ממחיש בצורה מרתקת, נוקבת ואנושית את כל מה שאנחנו מדברות עליו, מתוך תוכו.
אבל רגע, נשאר עוד מפתח אחד אחרון, שהוא קצת טריקי. מפתח הערכים.
מפתח הערכים?
אין דרך לעקוף את זה: כשאנחנו קרובות לערכים שלנו אנחנו מעריכות את עצמינו יותר וכשאנחנו מתרחקות מהערכים שלנו גם חוויית הערך העצמי שלנו צונחת.
מה הכוונה?
אם אני מאמינה בדיבור של נועם – אני ארגיש פחות שווה אחרי שצווחתי על נציג שירות, גם אם אף אחד מלבדי ומלבדו לא שמע את זה. אם אני מאמינה בהמנעות מפגיעה בבעלי חיים – אני אתכווץ בכל פעם שאעשה משהו שפוגע בבעלי חיים. אם אני מאמינה בחברות כנה - אז כשאומר מילה רעה על חברתי מאחורי גבה, ארגיש פחות ראויה גם אם היא לא תדע מזה לעולם. אם אני מאמינה בדיבור אמת – יהיה לי קשה לשאת את הכתר שלי בגאווה כשאני יודעת שאני מסתירה ומשקרת (גם אם אף אחד לא עולה עלי, זה מכרסם משהו בחוויה הפנימית).
את יכולה לראות את זה? זה שאנחנו עושות דברים שנמצאים בפער מתפיסת העולם שלנו – מכרסם בחוויית הערך העצמי שלנו גם אם אף אדם לא עד לזה. כלומר תמיד יש עדה אחת לפחות... את. אנחנו תמיד שם לראות את חוסר הנקיון שלנו. וגם אם ברמת התודעה המודעת אנחנו עושות לעצמינו הנחות, הגוף שלנו יודע ומתכווץ, ואיתו גם חוויית ה"ראויות" שלנו בעולם. (החוויה כמה אני ראויה)
כלומר, המסקנה המתבקשת היא, לנקוט פעולות שיקרבו אותי לחיות יותר בהלימה עם הערכים שלי.
אבל, וזה אבל חשוב - זה טריקי... למה? הערכים עלולים בקלות רבה להפוך לעוד מבחן הישגי שדרכו אני מודדת את עצמי ומציינת הצלחה או כישלון.
אם ההערכה שלי את עצמי תלויה בכמה "הצלחתי" להגשים ערך מסויים יוצא שאני מתנה את חוויית הראויות שלי.
אני עלולה פתאום להרגיש נורא טוב עם עצמי כי התנהגתי כמו "מאמא תרזה" אבל זה יהיה רק עניין של אגו. כמה אני מחשיבה את עצמי.
מתחילה להיות אהבה עצמית מותנית:
יום אחד הצלחתי למחזר את כל האריזות בבית ואני מרגישה מעולה עם עצמי, יום אחרי, תוך עומס שהייתי בו, פספסתי ויצרתי פסולת מיותרת ועכשיו אני מרגישה רע אם עצמי.
אני שוב נמצאת במין משחק הישגי שנועד להוכיח לי כמה אני שווה. לא זה ממש לא הכיוון. (זה יותר הכיוון של ריצוי, אפילו אם זה ריצוי של עצמי) אני בעצם נמצאת במאמץ וסטרס לעמוד בסטדנדרטים של עצמי, כי הנחת העבודה הכמוסה שנמצאת שם מתחת לפני השטח היא שאני, כפי שאני, לא ראויה, ואני צריכה לספק הוכחות ולהצדיק את הראויות שלי.
אז כן, ללכת ולהתקרב לערכים שלנו, אבל לשים לב לא להפוך את זה לנתיב של מבחן, מתח, מאבק ואילוץ עצמי. הערכים הם השראה ונתיב התפתחות, כל עוד אנחנו זוכרות את הנראות של עצמינו בתוך זה, נוקטות גישה של חמלה עצמית ולא שופטות את עצמינו לפי זה. אז – צעד אחר צעד, בעדינות, אנחנו הולכות ומתקרבות אל עצמינו ולערכים שחשובים לנו. וכן, זה תורם לחוויית ערך עצמי משגשגת.
מפתח הערכים מאוד קשור למפתח ההוויות שדיברנו עליו בפעם הקודמת. ובכל זאת, מצאתי לנכון להפריד ביניהם. לא תמיד קל להיות מחוייבת לערכים החשובים לנו. הרבה פעמים נפגוש שם קונפליקטים. אבל אני בטוחה שככל שתלכי בדרך ההתפתחותית שלך – ככה גם תלכי ותתקרבי לערכים שחשובים לך. ככל שתרגישי אחת עם הערכים שלך, משהו בחווייה שאת נושאת את הכתר שלך בגאווה ילך ויתבסס עוד ועוד. ככה שתחזיקי בתוכך את הידיעה הבהירה, שכל הטוב בדרך אליך.
אפילו אהבה מדהימה.