היום אנחנו מסכמות את הסדרה שלנו על "ערך עצמי".
ככל שאנחנו עוסקות בזה עולות לי עוד תובנות בעניין: דיוקים, ותוספות. אולי יש גם מפתח חמישי להעניק לך? יש לי אפילו רעיון מה הוא... ומה לגבי מימוש עצמי? וקירבה לעצמינו? אני מניחה לכל זה עכשיו. זמן לאסוף. בטוח שקיבלת כאן כבר מספיק כלים וכיוונים. אולי בעתיד, אם יהיה צורך ניגש לזה שוב.
הבטחתי שהיום נסיים בשיתוף של אדם מפורסם שחוויית החיים שלו ממש ממחישה מקרוב את כל מה שאנחנו מדברות עליו. כששמעתי את השיתוף האישי הזה שלו הרגשתי שזו תהיה דרך מאוד מאירת עיניים, לקנח את הסדרה שלנו ולנעוץ בתודעה שלנו את זה שערך עצמי ניזון מבארות שאנחנו הרבה פעמים שוכחות לשתות מהן. אנחנו עושות פעולות מסויימות מתוך הדחף להעצים את חווית הערך שלנו בעולם, בזמן שדברים אחרים בכלל קובעים את החוויה הזו: את ההתהלכות בגוו זקוף והידיעה שאנחנו ראויות לכל הטוב.
וזה מה שמספר עמוס עוז ז"ל, מגדולי הסופרים בישראל, בביוגרפיה שלו. רגע, קחי לך נשימה, זה שיתוף נוגע ללב וגם כואב ועצוב מאוד. הוא כותב מה התחולל בו בעקבות התאבדותה של אמו:
"תכתבי, תספרי שמאז שהבן אדם הזה היה ילד בין שתים-עשרה וחצי שלו ואמא שלו הלכה, כל השנים, עמוק בתוכו הוא מרגיש שהוא לא שווה כלום, לא משנה כמה העולם פינק אותו ולכמה שפות תרגמו אותו וכמה כתבות כתבו עליו וכמה עותקים מהספרים שלו נמכרו. כל הזמן הא נלחם באיזו הרגשה שהוא לא שווה כלום, כל הזמן מחפש מישהו שיגיד לו, אתה שווה משהו, אתה שווה משהו. זה כבר לא חוסר באהבה, זה חוסר בהרגשת ערך, שום דבר לא יכול לסתום את הבור הזה. שום הצלחה ושום תהילה ושום פרסים. גם אתה לא שווה כלום בתור איש, גם בתור גבר אתה לא שווה כלום, כי האישה שהיתה הכי חשובה לך בעולם קמה וטרקה לך את הדלת והלכה (...) כל הזמן תולה בבית כל מיני עותקים של פרסים שהוא קיבל ושם על המדפים כל מיני תרגומים של הספרים שלו, ואוסף את פרטי העיתונות ושולח אותם לארכיון. כל הזמן, כל הזמן הוא לא מחפש אהבה, לא זה לא מה שחסר לו. הוא מחפש חיזוקים שהוא שווה משהו: "זה מצחיק כי יש כל כך הרבה אנשים שם בחוץ שמקנאים בי והיו נותנים מי יודע מה כדי להיות במקומי, וזה לא עוזר לי בכלל." (...) כל העולם נותן לי חיזוק. כל החיים שלי כבר עשרות שנים, מגברים, מנשים אתה יפה אתה מושך אתה מעניין אתה מוכשר, לא." (מה שאבד בזמן, ביוגרפיה של ידידות / נורית גרץ 147-148)
את בסדר? עוד נשימה, כמה כואב...
מה עמוס עוז משתף אותנו בעצם? הוא משתף אותנו שלכתה בצורה הזו נצרב בו ופגע אנושות בחוויית הערך העצמי שלו. הוא לא מדבר על אבל, עצב, געגוע. היא הלכה לעולמה בדרך זו והוא - הרגיש, חסר ערך. מתבקשת השאלה, ברמת ההיגיון - "מה הקשר בין הדברים?" אבל ללב ולגוף היגיון פנימי משלהם שאינו הגיוני. ולכן, חוויית הראויות שלנו עלולה להפגע מגורם לא הגיוני בכלל, ולכן גם הבנייה המחודשת של חוויית הראויות שלנו, תגיע, לעתים, מגורם לא הגיוני אחר. כשאני קוראת את הדברים, כואב לי מאוד שעמוס עוז הרגיש ששום דבר לא יכול למלא את הבור הזה. כמובן שאני מאמינה גדולה בטרנספורמציה. גם של הבורות העמוקים ביותר. אחרת לא הייתי כאן, עוסקת במה שאני עוסקת. עצוב לי שהוא לא מצא משהו שייטיב איתו אחרי מה שעבר. הרבה פרקטיקות של עבודה פנימית, ובראש ובראשונה העבודה עם תחושות הגוף, נחשפו לתרבות שלנו רק בשנים האחרונות... אז לאור השיתוף המרגש הזה - מסכמת לנו את מה שהיה בסדרה: ראינו שהדחף של רובינו (כשאנחנו רוצות להעצים את חוויית הערך העצמי שלנו) הוא לשאוף לעוד הישגים, תוצאות, יעדים ולרצות אחרים. להגדיר את עצמינו לפי מה שיש לנו ולרצות שיהיה לנו עוד (לא רק דברים חומריים, גם זוגיות, תפקיד, משרה וכיו"ב אלה דברים שעלולים להשפיע על כמה שאני מעריכה את עצמי).
מהצד השני ראינו שלמעשה מה שכן מבסס חוויית ביטחון אלה דברים אחרים בכלל!
* הקרבה שלנו לערכים שלנו, * הקרבה שלנו להוויות הגבוהות שלנו, * קרבה ויחסים עם האנשים אהובים בעולמינו, * הקשב שלנו לצרכים שלנו.
יכול להיות שכל זה נראה לך תיאורטי. אבל זה מאוד מעשי! כשאני לא מעריכה את עצמי נכון – אני אחווה כל הזמן פספוסים. גברים שממש מוצאים חן בעיני לא ייתקרבו אלי, ואלה שיתחילו איתי, לא יימצאו חן בעיני בכלל.
זה כל כך טראגי!
אני אמשיך לעשות פעולות שנדמה לי שירימו לי את הביטחון וחוויית הערך, אבל אם אני לא מבינה את המפתחות שדיברנו עליהם, יש סיכוי אדיר שאני חופרת במקום הלא נכון, מכלה את הכוחות שלי בזמן שהבאר נמצאת בכלל במקום אחר.
חשוב מאוד, ברמה המעשית והיומיומית, להבין מה באמת אפקטיבי עבורינו, ומה מסיח את הדעת ורק מזין את האשליה.
תשתמשי לך במפתחות שנתתי, בקצב הנכון לך, ובצעדים המתאימים לך, תמשיכי לצמצם את הפער בין מהות הפוטנציאל שבך לבין המופע שלך במציאות. אין לי ספק שאת תחווי תוצאות, בראש ובראשונה בינך לבינך, יהיה לך הרבה יותר נעים להיות את.
ואז זה מצע מעולה לאהבה חדשה להכנס למרחב שלך ולשגשג.
מקווה שקיבלת הרבה ערך בסדרה שלנו, ובעיקר שאת מרגישה כמה את מדהימה והולכת זקופה עם הכתר שלך על הראש.