נקיון פסח

עדיין מתניעה את השבוע, נוחתת מהחג, מכמה ימים בטבע בריינבו ועוד כמה ימים בשלל אירועים משפחתיים וימי הולדת. ובתוך כך עוד חושבת על האופן שבו קיבלתי את פסח השנה. פסח זה חג כזה של ניקיון, וזה תמיד היה לי חשוב. אני זוכרת שגם כילדה הייתה לי מודעות לזה אפילו שגדלתי בבית חילוני למהדרין. לפני פסח לקחתי על עצמי מין משימות סידור כאלה - כמו לסדר את המגירה ממש טוב, או את החדר. הרגשתי שזה מין טקס כזה והיה לי כבוד אליו. במהלך השנים ומאז שאני גרה בבית משלי זה התפתח ותמיד לפני החג הייתי משקיעה: זו הייתה הזדמנות למסור את כל מה שצברתי למיחזור, לפנות את המיותר, לתקן, להגיע לאבק של החלונות. Restart. הרגשתי שהסידור של החוץ הוא הזדמנות לצחצח משהו בתוכי. הארגון של המרחב החיצוני תרם לאיזו התארגנות פנימית, היפרדות מתקופת החורף והתחדשות לקראת האביב. בפסח הזה הבית שלי היה מלוכלך. הכי מלוכלך שהיה מזה הרבה שנים בחג הזה. בשבוע שקדם לו הייתי עסוקה במלאכתי הרגילה – אימנתי, התאמנתי, למדתי, לימדתי. ביום שייעדתי לניקיון – יום שישי – קריאה אחרת באה מהלב ובה אני רוצה לשתף אתכם. כשקמתי בבוקר הייתי בדרך לשלם לבעלי הבית שלי שכ"ד. הם כאלה מתוקים והיה לי חשוב לצרף אליה גם מתנה לחג, קפצתי לקרמיקאית שלידי וקניתי מתנה להם וגם לחברה אהובה ששמרה לי על קוקו הכלב כשישבתי בקורס ויפאסנה. ואז נתתי והפנים מאירות, וחיבוק, ותודה וממשיכה. וככה המשיך היום שלי, במתנות. את חלקן קניתי, את חלקן נתתי. הנה אני יושבת אצל חברה ואני רואה כמה היא מתרגשת מהמתנה ואומרת לי: "בדיוק את הספר הזה רציתי לקנות לעצמי". ואז לבת דודה, ואמא וחברה וגם לעצמי קניתי למתנה.... וכשכל זה כמעט נגמר הספקתי לשבת עם בן זוג לשעבר, שהפרידה ממנו הייתה קודם שבר. מקום בתוכי שהיה כואב וחבול. והנה המרחב ביננו נקי ואוהב ואני נותנת לו מתנה סמלית לדרך החדשה שהוא יוצא אליה – מברכת אותו לזוגיות שלו, למשפחה. ואני רואה אותו מתרגש וכמה זה נוגע לו ללב כשהוא מוקיר אותי ואומר לי – "איזו יציאה לחירות זו שאת מברכת אותי כך!!". לקראת ערב הספקתי לגלות שמתנה קטנה שנתתי לפני כמה חודשים לאישה אהובה במיוחד, (כמה רופי בהודו, המחיר זה לא החלק החשוב) הלכה איתה ותרמה לה השראה בדרך חדשה בחייה...

*** ובשבת נגשתי בכל זאת לסדר קצת את הבית. תוך כדי קיפול בגדים – זמן איכותי - אני מקשיבה לתוכנית השבועית של נטאלי בן דוד, המורה שלי לשיטת סאטיה, שנותנת לי השראה כל פעם מחדש. אני עומדת ללחוץ לרגע על pause כדי לסדר משהו באמבטיה ופתאום אני שומעת אותה אומרת את שמי. היא מדברת עליי ועל מתנה שקיבלה ממני השבוע! ספר של אורית סן-גופטה, מורתי השניה - "לב האימון" והיא מצטטת ממנו משפט:

"כשאני מתלבטת מה לעשות אני בוחרת במה שיקרב ולא מה שירחיק".

ברגע הזה - עולות לי בלב דמעות של התרגשות: כמה כוח יש למתנה שבאה מכוונה מדוייקת! הלב ננגע, והנה ההשראה של המתנה הגיעה אל גלי הרדיו ואל הרבה מאזינים אחרים. אז נכון - השנה הבית שלי היה מבולגן וגם מאובק מאוד, אבל הלב שמח ומלא באהבה, והודיה. וכן – ניקיון של הבית זה חשוב בעיני אבל יש איזה ניקיון ברובד אחר, שעבורי חשוב יותר. וכשאני מתלבטת במה לבחור אני בוחרת במה שיקרב.