מי את? מי אתה? מה אתם עונים לשאלה הזו? לפני כחודש וחצי כשצפיתי בקורס "נקודת מפנה" (שיטת סאטיה) התבקשו המשתתפים להתחלק לזוגות ולשאול אחד את השני "מי את?" ולאחר התשובה לשאול שוב, ושוב. ובכל פעם לענות בצורה ספנטנית מה שעולה בתודעה, בלי לחשוב. מה שקורה בתרגיל הזה הוא שבהתחלה התשובות שהתודעה מייצרת הן יותר "הרגילות" המוכרות לנו. לאן לאט התודעה מתקלפת מהמוכר לה, מהתבניות, וחודרת יותר למעמקים אל המקום שיודע שאין לשאלה הזו בעצם תשובה. הייתי במצב רוח קליל ולא ממש התחשק לי לחדור למעמקים. אבל נרתמתי. עשיתי את התרגיל הזה עם שתי חברות, מאמנות סאטיות גם הן. אחת שאלה והשניה צפתה. - מי את? אני: מאמנת, מורת דרך - מי את? אני: נמצאת בהתפתחות תמיד - מי את? אני: בת, חברה בפעמים הראשונות נתנה התודעה שלי את המוכר לה. ואז... - מי את? אני: אמא של קוקו ברגע הזה הציפו את עיני דמעות. והגרון שלי נחנק. רגש חזק ומפתיע מאוד עלה מתוכי. שהינו איתו והזמן נגמר. שבוע לאחר מכן... משהו גדול נפתח בחיי. בטח אספר כאן בקרוב. לאן היינו מגיעות עוד, אם היינו ממשיכות לקלף כך עוד ועוד קליפות?
מזמינה אתכם לעצור ולשאול את עצמכם – מי אני? להתבונן במראה ולשאול – מי אני? או לשחק בכך עם חבר/ה - מי את/ה?