השעה עכשיו רבע ל-12 ואני נושמת לרווחה. האפליקציה בריזומטר מראה שאיכות האוויר 66% (נוט אקסלנט באט גוד אינאף). יותר טוב מ-33 של הבוקר או של אתמול בלילה.
פרדס חנה שלי.
12 שנים אני כאן ולא ראיתי אותך ככה. אנשים מבוהלים. אמיתי. כותבים פוסטים, מפחדים לנשום. מרגישים שיעול וכל מיני מיחושים. רק סיימתי לקנות ולשפץ בית ופתאום הדבר הזה שכל כך מערער את הבסיס. ההרגשה היא שהאדמה רועדת מתחת לרגליים. כלומר האויר שמעלינו שהוא לא פחות בסיסי אם לא יותר. ויש משהו מסתורי באוויר, הוא שקוף, מופשט ובלתי נראה. וזיהום... אי אפשר לראות אותו. אפשר להריח. לפעמים. לפעמים את מתבלבלת עם הריח של הגדר שהשכן צבע כמו שקרה לי אתמול, או הריסוס מהשדה. אף אחד מאיתנו הרי לא באמת יודע מה הריח של זיהום האסדות. ואולי הכל זו תיאוריית קונספירציה והגזמה פראית. האמת שאני באמת לא יודעת מה המשמעות והיקף התופעה. אני מייחלת לאיזה קרש הצלה שיגרום לי להאמין ככה. האפליקציה מראה 33 ומציגה את פרדס חנה כאחד המקומות המזוהמים ביותר בישראל. מפחיד. אבל אנחנו לא באמת יודעים איך היא עובדת, מה היא מחשיבה כזיהום ואם כל אחד מאיתנו שלוחץ על האפליקציה מגדיל את הנראות שלה (כי אז ברור שפרדס חנה היא הכי מזוהמת. כולם פה דבוקים אליה).
אני לא בטוחה ממה אני יותר מפחדת, מהזיהום או מהחרדה הזו של אנשים, ושלי. כשישבתי במדיטציה הרגשתי כמה מתח היה לי בגוף ולקח לי שעה לפרק אותו.
אתמול ישבתי ברכבת וקראתי את הפוסטים שלכם, חברות וחברים מהקהילה. פתאום הרגשתי מחנק וכובד בחזה ועברה בי המחשבה - "באמת קשה לנשום כאן, אין אוויר בגלל הזיהום הזה של האסדות." ואז נזכרתי שאני ברכבת ולקחתי נשימה (לא שהאוויר ברכבת כזה טהור). כי הגוף שלנו הוא דבר כזה מסתורי. אינספור תחושות כבר ראיתי מופיעות ונעלמות כתוצאה מרגשות ופחדים. אני זוכרת מתאמנת יקרה שחודשים הרגישה כאבים פנימיים, וכל כך נבהלה, ואז זה כאב יותר. היא חששה מאוד מגידול ולבסוף הלכה לבדיקה. הכל היה כשורה תודה לאל. הכאב נעלם כלא היה והיא הייתה נפעמת מהשפעת התודעה על הגוף. וזו עם הפרעות הקצב בלב, שלמדה לנשום וזה כמעט נעלם. או זו עם הפריחות בעור, האסתמה הקיצונית, כאבי גב קשים. אינספור תופעות גופניות שפגשתי לאורך השנים שהיו מופעים תודעתיים של מתח רגשי בגוף אפילו שנראו פיזיולוגיים לחלוטין. בכל פעם שמופיעה תחושה בגוף - המפתח הוא תמיד לשים לב שנושמים היטב.
והנה פתאום אני רואה תגובה של חבר: "רק אל תיקחו לריאות". ועכשיו אני באמת נבהלת - כי אם לא ננשום אז איך נפרק את המתח הזה. הנשימה היא המפתח לניקוי הגוף מרעלים. אבל כשהאוויר מוגדר מזוהם אז באופן אוטומטי אנשים מפחדים לנשום. גם אני. אתמול ראיתי מודעה שיהיו שני ימים בשבועות הקרובים שייפלטו כמויות עתק של זיהום המתאימות לשנתיים וחצי ושממליצים לציבור להתפנות. ואיך לא נבהל?
חברים שלי בפרדס חנה - אני רוצה לשתף אתכם שגם אותי זה מפחיד הזיהום הזה. אבל להפציר בכם לנשום בכל זאת. אני לא חס וחלילה אומרת שאין כאן זיהום או שהכול בראש שלכם. יש כאן. ואנחנו צריכים להיאבק כי זה המאבק של החיים שלנו. אבל כן, יש מצב, שהשיעול שהתעוררתם איתו עכשיו, או היובש בעיניים, או כאב הראש - הם תופעות רגשיות לדבר הזה שהוא באמת מבהיל. ויכול להיות שזה פיסי לגמרי - תגובה לזיהום. האמת היא שאי אפשר לדעת.
אז כן, קחו נשימה עמוקה, כי עם כל כמה שהאוויר הזה מזוהם, יותר גרוע והרסני לגוף ולנפש שלנו זה לא לנשום. אני רוצה שנהיה ביחד במאבק הזה. ורק אם ננשום לעומק יהיו לנו הכוחות.