אני שומעת את זה כל הזמן: "היכרויות זה סבל. אתרי היכרויות זאת חוויה קשוחה. הלוואי שזה ייגמר כבר." אולי את מאלה שממש נהנות לצאת למלא דייטים ועפות על תהליכי ההיכרות? אם כן, אז כנראה שהמייל הזה לא בשבילך (וספרי לי איך את עושה את זה!)
אבל אם גם עבורך זה מסע קשה (כמו שזה היה בשבילי), אז בואי תשארי איתי. אני רוצה רגע לשפוך אור על כמה דברים שהופכים את זה לפעמים לסבל של ממש. ולא, זה לא רק אצלך כי משהו אצלך דפוק, או כי את לא מספיק מפותחת, קלילה, זורמת או משהו אחר. את אחלה. זה קשה כי זה קשה.
למה? בואי נתחיל.
אי-וודאות - כבנות אדם ברור שאנחנו זקוקות לחוויית ביטחון וברור שקשה לנו להכיל אי וודאות. תהליכי היכרויות הן אי-וודאות מתמשכת. אחרת הם לא היו היכרות. הרי אין לי מושג מי עומד מולי ולו אין מושג מי אני. אפילו אם בעולם ורוד שנינו מאוד נרצה לספק זה לזו חווית ביטחון – זה לא מחזיק מים, כי אנחנו באמת לא מכירים (זה הקטע). ואז אנחנו יוצאים. ואני במתח נפשי ממש גדול אחר כך – ירצה או לא? אין לי וודאות. ואולי כבר עבר חודש של דייטים ואני עדיין מרגישה בחוסר וודאות. ואולי דווקא הוא משדר לי שהוא ממש בעניין וזה נוסך בי ביטחון כלשהו, אבל האמת היא שאני לא בטוחה לגביו. זה לא פחות קשה ומבלבל... כי אם אני לא בטוחה לגביו אז אני עדיין באי-וודאות. איך אני יודעת אם להמשיך בהיכרות או לא? מה הכרחי עבורי בקשר ואיפה אני רוצה להתגמש? וחוסר וודאות, בין אם היא נובעת מהמסרים שלו או מהרגשות שלי – זו חוויה שקשה להכיל, מאוד. אם לא יודעים מה לעשות איתה אז היא הופכת ממש לסבל מתמשך.
שעמום – לא מתייחסים אליו מספיק, לדעתי. וכשכן, אז לא מייחסים לזה מי יודע מה חשיבות. כולנו למדנו ש"להשתעמם זה לא נורא" (הושיבו אותנו בכיתות 12 שנות לימוד בשיעורים שבחלקם השתעממנו למוות ולימדו אותנו שהכל תקין ושיעמום זה חלק מהחיים. שאדם בוגר צריך לספוג את זה.) אבל, האמת, היא, שלהשתעמם בדייט זו חוויה רגשית מאוד קשה ומציפה. סוף סוף הצלחת לצאת מהאפליקציה לחיים האמיתיים. כמה זמן חיכית לזה שיהיה משהו מסקרן. התלבשת הכי יפה, התארגנת. ציפית ממש! ועכשיו את יושבת מולו ואין לכם על מה לדבר. אולי יישמע לך מוגזם מה שאני כותבת, אבל חקרתי את זה עם לא מעט נשים: סביר מאוד שאחרי כל הציפייה ובקונטקסט הזה, על רקע משאלת הלב להכיר את האהוב שלך לחיים והחלל הריק שיש שם בכל מקרה - זה מציף רגש כואב וקשה של ניכור, בדידות, תלישות ואפילו חוסר משמעות. אלה רגשות כל כך כואבים שאם אני שרויה בהם דייט שלם זה הופך לסיוט שמשאיר אותי סחוטה ואני אצטרך ממש להתאושש לפני שאסכים לצאת לדייט הבא.
פחד – היכרויות זה מפחיד. מפחיד שהוא לא ירצה אותי ואני אחווה דחייה. מפחיד שנכנס לקשר ואז הוא יסיים ואני אחווה נטישה. מפחיד שזה ייתפתח לקשר ואני כבר לא ארצה וארגיש לכודה, מפחיד שנכנס לקשר ואני אמצא את עצמי בתוך זוגיות לא טובה שתפיל אותי לקרשים (בטח אם זה קרה לי בעבר). מפחיד אותי שהוא יראה אותי מקרוב, ככה באינטימיות, ויעביר עלי ביקורת, כי מה זה אומר עלי? ואז עוד יעלו בי מחשבות שמשהו אצלי חסר ולעולם אף אחד לא ירצה אותי שזה כבר ייאוש.... מפחיד להתאכזב, מפחיד לאכזב, מפחיד להתקרב. מפחיד לפחד.... ואם הפחד הזה משתק אותי אז אני מתהלכת באפליקציות קפואה וסגורה ורק סובלת ורוצה שזה ייגמר כבר.
החוויות האלה מוכרות לך? אולי לא הכל אבל חלק? אני אוספת לך אותן עכשיו יחד מהרבה מתאמנות שונות כדי שתוכלי לראות למה מהכל את מתחברת....
ולהוסיף על זה שיש אנשים שמגיעים כל כך פגועים כבר או בלי שום מיומנות ליחסים ומתנהלים בצורה מכוערת ופוגעת (כמו גוהסטינג), ולהוסיף על זה שבסופו של דבר כולנו מתוחים ומתוחות בתהליך הזה וזה מוציא מאיתנו את הגרסה הפחות מוצלחת שלנו (מי ששותקת - תשתוק מלא, וזה שמדבר - לא יפסיק לדבר) ולהוסיף על זה את האכזבות החוזרות ונשנות.... יש עוד הרבה להוסיף, אבל כבר אמרנו מספיק.
מה שחשוב זה להבין שיש מה לעשות כדי להפוך את תהליכי ההיכרויות מסבל לחוויה מעצימה. כן, גם אפשר ליצור דייטים שיהיו לנו הרבה יותר קלילים ויוציאו את המיטב מההזדמנות (כמו טיולים, משחקים וכדומה). אבל העיקר הוא היכולת שלנו לטפל בעצמינו כשהרגשות הכואבים עולים. אם אנחנו יודעות איך לגשת לעצמינו ברגעים הקשים אז המתח לא מצטבר. הרגשות הכואבים משתחררים והרבה מאוד נפתח! פתאום השיחה זורמת ומרתקת אותי, פתאום אני רגועה למרות שהוא עוד לא התקשר, פתאום יש לי בהירות אם אני רוצה או לא רוצה להמשיך, פתאום אני בטוחה במי שאני.
איך אנחנו עושות את זה? המפתח הוא בגוף ובנשימה. אמנם קשה להסביר איך ליישם את זה על רגל אחת, (זה עניין להתאמן עליו ויש לזה כל מני שלבים...) אבל כן אני יכולה להציע לך כבר עכשיו להפנות את תשומת הלב לנשימה ולתחושות בגוף ברגעים היותר קשים. זה מפתח עצום עצום עצום. והכי חשוב: אם אנחנו מוטרדות מהתסכול, מאשימות את עצמינו בזה, מתמרמרות ורוצות שהרגשות הקשים כבר יעלמו וייגמרו – אז זה תוקע אותם... ואנחנו נסבול יותר. חשוב להבין שזה חלק מהמשחק ושככל שאנחנו מקבלות את הרגשות האלה כחלק טבעי מתהליך ההיכרויות זה מאפשר להם להשתחרר, להשתנות ולמשהו חדש ונהדר להכנס לחיים שלנו - אפילו אהבה חדשה.