ראינו שאין ממש דבר כזה "להעריך את עצמי גבוה", אלא להתחבר למהות עמוקה שבי. הבטחתי שאסביר איך לעשות את זה בהמשך.
הסתכלנו על "סוד אשליית הערך העצמי". ראינו איך התפיסה העצמית של "מי אני" מושפעת מ"מה שיש לי". (אפילו שמה שיש לי יכול להשתנות ברגע. ואנחנו, ברמה המהותית - לא)
אז מה התסריטים המרכזיים שקורים לנו ברגע כזה של חבטה בערך העצמי?
מוכנה?
נניח שהיה לי משהו – ואיננו. נניח בן זוג, נניח עסק מלא בלקוחות, נניח משרה בכירה, או מעגל חברות משמעותיות.
מסיבות אלה ואחרות אותו הדבר נגוז.
אולי פוטרתי, אולי נפרדתי, אולי אני כבר לא מרגישה מחוברת לחברות מפעם או שהמצב בשוק השתנה ולקוחות עזבו.
כך או אחרת – משהו שהיה לי איננו עוד.
במקרה הטוב – של ביטחון עצמי מבוסס, אני יודעת וחווה: "היה לי משהו, הוא איננו עוד, זה אמנם מתסכל, אולי אפילו עצוב או מדאיג, אולי יש לי מה ללמוד מזה לעתיד, אבל זה לא קובע את מי שאני, הרי אני מדהימה כפי שאני, עם ובלי אותו דבר (זוגיות, חברות, משרה, פרנסה וכו') ואפילו אם היו לי טעויות ופאשלות בדרך."
במקרה הפחות טוב (ונדמה לי שרובינו נמצאות בצד הזה של המפה הרגשית) זה יערער אותי. "מה בי לא בסדר? מה זה אומר עלי? אני לא שווה מספיק... אחרים יותר ממני... וכו'"
מכירה את הלך המחשבה הזה? אני מקווה שלא, אבל, ביננו, אני מאמינה שכן.
רובינו מכירות אותו, מאוד מאוד מקרוב.
אז איבדנו משהו במציאות החיצונית - וקיבלנו חבטה פנימית בחוויית הערך העצמי.
עכשיו, מה קורה לנו כשתוקפת אותנו חוויית ערך עצמי נמוך?
הנה כמה תסריטים מאוד פופולריים:
1. תסריט ראשון: בכלל לא נשים לב שנחבט לנו הערך העצמי. נמשיך להתנהל כרגיל ונספר לעצמינו ש"הכל טוב, הרי זה לא אומר עלי כלום, מחשבה בוראת מציאות ואני יודעת שאני מהממת". אבל אם יש פער בין מה שאני אומרת לעצמי לבין מה שמתרחש במסתרי הלב, מאחורי הקלעים - אז החבטה הזו תצמצם אותנו, תעכב אותנו ותחליש את העוצמה שלנו. (אני רוצה לספר לך שהשבוע גיליתי שעשיתי את זה לעצמי! פתאום הבנתי שחוויה שחוויתי לפני קרוב לשנתיים מתהלכת איתי מאחורי הקלעים ובכלל לא הבנתי כמה היא מצמצמת אותי, לא שמתי לב שהיא משפיעה על חוויית הערך העצמי שלי, אבל במציאות איבדתי חלק מביטחון שהיה לי פעם בתחומים מסויימים. כמה שמחתי שהבחנתי בזה! אני בטוחה שזה כבר חצי הדרך מלשחרר את המחסום הזה!)
2. תסריט שני (אחרי שהיה לנו משהו במציאות, איבדנו אותו וחווינו חבטה בתפיסת הערך העצמי) - נספר לעצמינו שכדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו אנחנו צריכות להשיג שוב עוד דברים: להגיע להצלחות, לתוצאות: זוגיות, כסף, חברות, בית... וכו.
כמובן שאנחנו לא באמת עושות את זה במודע "נדפק לי הביטחון בגלל הפרידה אז אני ארוויח עוד כסף". הלך המחשבה, בדרך כלל יהיה כזה: "אני חייבת, פשוט חייבת להגדיל את ההכנסות שלי", במנותק מההקשר. תשומת הלב תלך להישגים ולא לבור הרגשי שנפער. אנחנו נכנסות למירוץ הישגי של תוצאות חיצוניות. אבל בתוך תוכינו הוא מבליט לנו את ה"חסר" בחיינו כי מה שמניע אותנו הוא מה שאין לנו. ככה בדרך כלל הוא יעמיק את חוויית חוסר הערך. בעצם, גם אם בסופו של דבר אנחנו משיגות מה שרצינו, האמת היא שכל הדברים האלה כולם, לא באמת משפיעים לעומק על תפיסת הערך העצמי. אם הם שוב יאבדו, אז שוב נצלול לתוך אותם ספקות עצמיים...
3. תסריט שלישי - לפעמים ברגע כזה של מכה לערך העצמי, נחפש את חוויית הערך העצמי אצל אנשים אחרים. ננסה, (שוב, באופן לא מודע בכלל), לרצות אותם. אלה יכולים להיות ההורים, הבוס, לקוחות, בן זוג... ננסה להשיג את שביעות הרצון שלהם ונצא מגדרנו בנתינה והשקעה, לפעמים באופן שיחצה את הגבולות שלנו. הכל במטרה שאחרים יהיו מרוצים מאיתנו ואז נרגיש (לרגע) טוב עם עצמינו. אבל דווקא סביר שגם אם נהיה ממש מדהימות ונדיבות, נעזור למלא אנשים, נעשה דברים נהדרים בעולם, אם אנחנו פועלות מתוך המקום הפנימי שמשתוקק לאישור - עדיין חויית הערך שלנו לא תשתנה ואפילו תיפגע, כי המסר שאנחנו מעבירות לתודעה שלנו הוא שאנחנו צריכות לשלם מחיר כבד כדי להיות ראויות.
מכירות את שלושת התסריטים האלה?
משהו מהדפוסים מוכר לך במיוחד? בואי תתחילי לשים לב איפה את משתמשת בהם.
אני ממש אשמח לשמוע את התובנות שלך ומה את מגלה על עצמך.
מה כן יכול לעבוד? על זה בפרקים הבאים