היום אני רוצה להזמין אותנו להתבונן על אחד הרגעים הכי רגישים ופגיעים שיש.
בדרך כלל אנחנו מאוד לבד שם ואין מי שיעזור לנו לעשות בזה סדר,
והרגשות אז כל כך סוערים שלא ברור איך אפשר לנהל אותם בכלל,
וכל זה מתחת לפני השטח וקשה בכלל להבחין שקיימת סערה.
היום אני מזמינה אותנו להסתכל על זה יחד,
באופן שיכניס נשימה ואיזון למצב שקשה להכיל:
יצאת איתו,
אולי זה היה מפגש ראשון, או שני או שלישי
והייתה פגישה
מ-ד-ה-י-מ-ה
את חוזרת מרחפת
את מרגישה שזה זה
מצדך
להפגש שוב כבר מחר
וגם אחריו
למה לחכות?
היה לך מדהים איתו,
ואת רק רוצה להיות איתו עוד.
זה ברור לך מה אמור לקרות מעכשיו:
הוא יישלח לך הודעה בבוקר,
אתם תתכתבו מרוגשים על המפגש שהיה,
תקבעו מתי תפגשו שוב,
ותתחילו ליצור יחד את הדבר הנפלא הזה שכל כך ציפיתם לו:
הזוגיות המשותפת שלכם.
את מתקשה להירדם ובבוקר את קמה מלאה בשמחה, מערבולת בבטן או דפיקות לב.
מתישהו סביב 10:00 התוכניות מתחילות להשתבש.
הוא עוד לא כתב לך.
את מרגישה שאת אמורה לחכות, שלכל אדם הזמן שלו,
אולי הוא עסוק מאוד, את לא רוצה להלחיץ.
ואת מחכה,
אולי זה יהיה בשעות הערב או למחרת או אפילו יומיים אחר כך
שתרגישי שאת הולכת להתפקע כבר.
אני לא נכנסת עכשיו לסוגיה של "האם לכתוב לו בעצמך?",
יש מצב.
נניח שכתבת, נניח שענה, אבל זה לא סיפק אותך ולא נסך בך את חוויית הביטחון הרצויה
ולא הוביל עדיין לתיאום של פגישה נוספת ולבהירות.
את יודעת שעכשיו הכדור במגרש שלו וממתינה במתח שייזרק אלייך.
בשורה התחתונה, בין אם התכתבתם מאז ובין אם לא,
עבורך זה יותר מדי זמן.
את כבר ממש רוצה שייצור קשר חם, ברור ונוסך ביטחון.
וכשהיוזמה הזו מתעכבת להגיע -
את מתמלאת בחששות, בספקות, ואולי אפילו,
וזו נקודה חשובה (שיש לה יכולת לחבל בהתחלות הכי יפות וקסומות)
עלבון וכעס.
חוסר הוודאות מחרפן אותך ואת כבר ממש מתקשה להכיל את זה.
"שיגיד כבר אם הוא רוצה או לא!"
את רוצה לדעת מה קורה לכאן או לכאן, ואפילו מעדיפה לסיים הכל כבר עכשיו כדי להחזיר לעצמך את ההרגשה של שליטה על החיים שלך.
צברת כל כך הרבה מתח מבחינתך שפשוט בא לך לכתוב לו:
"חשבתי שהיה לנו חיבור, אבל אני מבינה שאתה עוד אחד מהגברים שנעלמים"
אם את כבר ממש על הקצה אז אולי את אפילו חוסמת אותו.
הי, עצרי רגע לפני שאת עושה את זה.
בואי נסתכל מה קורה לך מתחת לפני השטח,
רגע לפני שאת פועלת מתוך מצוקה.
במציאות היה לך מפגש מקסים עם גבר וזה עורר בך רגשות משמחים ומרגשים שאת רוצה לחגוג יחד וכרגע את לבד.
עברו כבר יומיים מאז שיצר קשר ואת מאוכזבת,
אולי אפילו דואגת שלא ייצור קשר בכלל גם בהמשך.
אולי את גם פגועה ונעלבת איך הוא לא עף עלייך והתקשר כבר למחרת ב-6:00 בבוקר לקבוע פגישה חדשה...
הכל טבעי לגמרי ומובן.
כרגע אנחנו לא יודעות מה קורה בצד שלו -
אולי הוא מאוד עסוק
אולי הוא צריך זמן להכיל את זה שמשהו כל כך נהדר נכנס לו לחיים
אולי הוא לא חווה את זה מדהים כמוך?
וכן, יכול להיות (וזו רק עוד אופציה) שזה ביטוי של אחד המהלכים הפוגעים שיש - היעלמות.
כרגע זה עוד לא ידוע...
וחוסר הידיעה זה דבר שקשה להכיל.
מאוד.
אומרת את זה הכי מנסיון אישי...
עכשיו, בואי נדמיין יחד שיש בתוכך ילדה קטנה.
כן, בדיוק, הילדה שהיית.
תראי אותה ממש.
בת כמה היא עכשיו? איך היא מסורקת? מה היא לובשת?
היא רוצה ביטחון!
ברור, היא ילדה. היא רק רוצה להרגיש אהובה וחשובה ורצויה.
עכשיו היא מרגישה במצוקה כי היא בחוסר וודאות וזה מערער אותה,
והיא גם מאוד לבד.
אולי כשאת מתוסכלת מזה שהוא עוד לא מתקשר אלייך אז היא מפחדת להשאר לבד בעולם כי אמא לא חזרה הביתה בשעה הרגילה?
אולי כשאת מוטרדת שלא קבעתם פגישה חדשה אז היא מאוכזבת עד עמקי נשמתה שמסיבת יום ההולדת שלה נדחתה?
אולי כשאת נפגעת מזה שהוא לא יזם קשר, אז היא מרגישה דחויה כי אף ילד בגן לא משחק איתה היום?
אולי הקושי שלך להכיל את אי-הוודאות שלך הוא בעצם חוסר האונים שלה ביחס לעולם כאוטי שמבוגרים מנהלים אותו על פי כללים שלא מובנים לה והיא מרגישה אבודה?
ככה או ככה, היא, עם כל הרגשות שלה, סוערת עכשיו בכל העוצמה.
ומאיימת להוציא ממך תגובה שלא בטוח שתתגאי בה מחר בבוקר.
אבל אם תדעי לעצור רגע -
אז תגלי שזה רגע מאוד משמעותי שיש בו פוטנציאל לטרנספורמציה עמוקה.
תראי, אני יודעת שזה לא הכי כיף לשמוע, אבל אני בטוחה שתסכימי איתי:
זה לא התפקיד של הגבר שמולך להציל אותך מהרגשות של עצמך.
זה התפקיד שלך ללמוד להכיל את הרגשות הסוערים של הילדה בתוכך.
תזכרי שאת מוצפת עכשיו ברגשות קשים, לא בגללו.
אלה רגשות שהיו בך קודם והם התעוררו עכשיו במפגש איתו.
יותר מזה, הילדה הפנימית שבך, זקוקה למעשה לך, לא לו.
זו הזדמנות יקרה מפז להיות עבורה:
גשי אל הילדה המתוקה הזו,
ממש ככה, בדמיון.
תני לה מה שיתמוך בה - אולי חיבוק, אולי מילה טובה ומעצימה?
תוודאי שהיא יוצאת מחוזקת מהמפגש איתך.
והכי חשוב - שיש לך מקום להכיל את הרגשות הפגיעים שלה באהבה.
אחרי זה כבר תהיי הרבה יותר פנויה להבין מה קורה באינטראקציה עם מר-בחור.
כן, יכול להיות שהוא מתנהג באחת הדרכים הכי פוגעות שיש ועושה עכשיו גוהסטינג. (אם כן, אני שולחת לך חיבוק ענקי, תזכרי שזה לא באשמתך, אנשים מתנהגים לפעמים בכל מני דרכים מכוערות.
אבל גם יכול להיות שהוא פשוט צריך עוד זמן להכיל את גודל הדבר שקרה ביניכם?
אולי הוא בעצמו מאוד מתרגש ומבין שהוא בשער של אהבה חדשה וזה מעורר בו פחדים ורגשות סוערים שלוקח לו זמן לעבד?
אולי הוא צריך להוכיח לעצמו שלמרות המפגש הנפלא איתך - בקשר הזה הוא יצליח לשמור על הגבולות שלו ולא להישאב לריצוי, והוא ממש צריך שלא תלחצי עליו עכשיו ולא תהפכי את זה לדרמה?
אולי הוא מאוד עמוס ומתמודד עם אתגרים קשים בעבודה שלו?
וכן,
קיימות גם עוד אפשרויות:
יכול גם להיות, שלמרות שהיה לו מפגש מדהים איתך הוא מרגיש שלא נכון לו להמשיך בהיכרות איתך והוא מתחמק מלומר לך.
וכן יכול להיות שמה שהיה מדהים עבורך לא נחווה עבורו באותה עוצמה.
והי, יכולות להיות עוד המון אפשרויות...
אבל מה שחשוב זה שרק כשאת תומכת בעצמך ומכילה את הרגשות שלך בכבוד מלא לכל מה שעולה לך, (בלי לשפוט את הילדה המתוקה שבתוכך עם הרגשות הפגיעים שבה)
אז מתאפשר להרגע בתוך אי-הוודאות
לנשום בתוך התסכול
ואגב,
מהמקום הזה את כבר תדעי איך לפעול - ליזום או למתין? ואם ליזום אז מה לומר?
וכשאת מכילה את הרגשות שלך בכבוד,
מתאפשרת גם תקשורת מכבדת עם הצד השני,
כזו שמתקיימת בין שני בוגרים שיודעים לנהל מצב שבו שני צרכים מתנגשים -
(למשל שלצד אחד יש צורך בזמן ומרחב ולצד אחר צורך בוודאות)
ותקשורת מכבדת, נקייה מהאשמות ותלונות, היא היחידה שבאמת יכולה להיות שער לזוגיות נפלאה.
וכן, זה קשה להכיל את הסערה הזו ברגעים האלה,
אומרת את זה הכי מנסיון
אבל כמה שזה קשה, ככה זה חשוב,
שלא תסחפי אחרי הרגשות הילדיים ותלמדי לנהל את עצמך שם באופן שיבטא את האישה העוצמתית שאת.
בסופו של דבר, עם כל הכבוד לילדה המתוקה שבתוכך,
את רוצה שהאישה המדהימה שאת, היא זו שתכנס לקשר הזוגי החדש, ותנהל אותו ממרום העוצמה הנשית שבה.
אני מקווה שפוסט הזה תורם לך ונותן דרך להכניס אוויר ונשימה לרגעים הפגיעים האלה של חוסר-וודאות בהיכרויות חדשות,
תני לי לדעת - איפה זה פוגש אותך? זה משמעותי עבורי מאוד.