"לעולם לא תהיה לי זוגיות מאושרת כי..."
מה המשך המשפט שקפץ לך באופן אוטומטי לראש?
כתבי לך אותו, הוא חשוב.
הוא משקף משהו עמוק ומהותי.
בקורס "יוצרות זוגיות מאושרת" אנחנו ממש חוקרות את המשפט הזה ביסודיות וחושפות רשת של אמונות ותפיסות שלנו על עצמינו ועל העולם.
ולא, אני ממש לא חושבת ש"לעולם לא תהיה לך זוגיות מאושרת" !!!
להפך. אם הייתי מאמינה בזה אז לא הייתי כותבת לך עכשיו.
ברור שאני מאמינה בכל הלב שלי ביכולת שלך ליצור לך את הזוגיות שאת חולמת עליה.
ויכול להיות שגם את אומרת לעצמך "ברור שתהיה לי זוגיות מאושרת"
ואולי אפילו משננת משפטים שמעצימים את האמונה הזו.
ובכל זאת, בפינת סתרים בלב יש איזו אמונה שמשהו בך חסר כדי שזה באמת יתממש.
הדבר החסר הזה.
כי מכל הקורסים, ומכל הנשים שהכרתי,
ומכל האמונות ששמעתי בדרך...
בסופו של דבר מתנקזות רובן לאמונה אחת:
משהו בי חסר,
משהו בי לא מספיק,
יש בי איזה פגם, שריטה, סדק.
רק כשאתקן אותו אז אהיה ראויה לזוגיות...
מכירות את הלך המחשבה הזה?
כשסוג התפיסה הזו עולה בקורס, אני מיד משתפת בשיר הזה,
שהוא גם מאוד מרגש וגם מאיר עיניים ולב:
כְּדֵי לָדַעַת/ דור אלה גבע
אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עֶשְׂרִים שָׁנָה כְּדֵי לָדַעַת
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם זָקוּק לטִפּוּל אֶלָּא לְאַהֲבָה.
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת אֶלָּא לְהֵרָפֵא.
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיךְ
אָדָם דָּבָר
מִלְּבַד עֵינַי הָרוֹאוֹת
אֶת שְׁלֵמוּתוֹ
בִּפְנִים הַסֶּדֶק.
לכולנו יש "סדקים", שריטות אלה ואחרות.
חוויות חיים שצרבו בנו משקעים,
דפוסים מעכבים,
כמה חשוב לזכור שאין צורך להעלים את כל החלקים האלה שלנו כתנאי לזוגיות מיטיבה.
אלא שהמפתח הוא ללמוד לחיות איתם בהשלמה.
אנחנו לא צריכות לכבוש שום מטרה - פנימית או חיצונית - כדי להיות ראויות לאהבה.
כשאנחנו רואות וחוות את השלמות שלנו מבעד לסדקים שבנו -
אז אנחנו יכולות להניח לאמונה המעכבת ש"חסר לנו משהו כדי להיות ראויות לזוגיות"
ואז הלב נפתח ואיתו שערים חדשים לאהבה.