אני רוצה להזמין אותך היום לדמיין משהו.
קחי נשימה עמוקה קודם, זה יכול לעורר כל מיני דברים:
דמייני לעצמך שאת בקשר זוגי נהדר.
ממש טוב לך.
את מרגישה נראית, נעים לך עם הצד השני.
מעניין לכם יחד ויש חוויית חיבור.
עובר זמן מה ולאט לאט מתגלים לך פערים ביניכם,
ואת מרגישה פחות מחוברת אליו.
את משקיעה, מנסה, עובדת על זה איתו (אולי אפילו באימון או טיפול זוגי),
אבל את מבינה שהקשר שלכם לא מספק אותך ולא יכול להתקדם לאן שהיית רוצה,
הקשר מיצה את הפוטנציאל שלו.
עם הרבה כבוד והערכה זה לזו אתם מבינים שהגיע הזמן להפרד.
אתם מודים זה לזו על כל המתנות שקיבלתם בזמן שהייתם יחד.
כן, כואב לך עכשיו כי משהו יפה נגמר,
אבל את שלמה עם הסיום הזה,
ומרגישה שהוא הגיע בזמן הנכון,
ופותח לך דלתות חדשות.
ואת גם נרגשת לקראת מה שמצפה לך.
***
את יכולה לדמיין את זה?
יכול להיות שכן,
אבל גם ממש יכול להיות שלא.
הנה כמה תגובות שפגשתי בנוגע תמונת המציאות המדומיינת הזו:
"נתחיל בזה שאני לא יכולה לדמיין את עצמי בקשר זוגי נהדר בכלל, האמת שאני אפילו לא יודעת איך קשר זוגי נהדר נראה..."
"אני לא יכולה לדמיין את עצמי עוזבת ומחליטה להיפרד מקשר נחמד. אני תמיד נשארת אפילו אם זה לא עובד לי ומחכה שייפרדו ממני."
"אני לא יכולה לדמיין את עצמי נפרדת בטוב ובאהבה. כשאני נפרדת אז זה תמיד עם כעסים, משקעים ודרמות."
"אני לא יכולה לדמיין את עצמי פתוחה לאהבה חדשה אחרי קשר, כי בטוח שיש בו גם טראומות ודפוסים קשים ואני לא ארצה לשחזר את זה".
*** מזדהה עם משהו מהדברים? ואולי לך יש תגובה אחרת נוספת? התגובה שעולה לנו היא סימניה מאוד חשובה לכיוון העבודה הבא שלנו בדרך לזוגיות מאושרת. הרבה פעמים אנחנו חושבות שקשר זוגי טוב הוא אך ורק כזה שנשאר לנצח. האמת ש"לנצח" קיים רק באגדות. וכן, מאוד ייתכן שאת רוצה קשר שיישאר איתך לכל החיים, והלוואי שכבר הקשר הבא שלך יהיה כזה. אני הכי איתך בכוונה הזו, בטח שזה אפשרי עבורך. אבל זה לא הפרמטר היחיד. כי טבע העולם הוא שקשרים לפעמים גם מסתיימים וממצים את עצמם. ומה שבאמת חשוב זה איך התהליך הזה קורה.
*** אחת הסיבות המרכזיות שקשה לעתים לדמיין את עצמינו פתוחות מיד לקשר חדש, היא שקשרים בדרך כלל לא באמת מסתיימים בצורה הפסטורלית שתיארתי. והם לא מסתיימים ככה כי הם לא היו כאלה גם במהלכם. כלומר סביר שגם הקשר שאנחנו כל כך אחוזות בו התאפיין בדפוסים שהיו לנו קשים, מכווצים ואולי אפילו פוגעים.
אולי היו ריבים קשים? אולי צמצמתי את עצמי והייתי בריצוי תמידי? אולי חציתי את הגבולות שלי מבחינה מינית? אולי התאמצתי ויצאתי מגדרי להתאים את עצמי לצד השני? אולי הרגשתי תחת מתקפה של ביקורת?
אם זה מה שחווינו למה שבעצם נהיה פתוחות ונרצה להכנס לקשר חדש?
***
מכל התכנים שאני מלמדת, תמיד הכי קשה לי "לשכנע" בחשיבות החלק שעוסק בעבודה על מערכת יחסים זוגית (דפוסים, תקשורת, מיניות בתוך זוגיות).
"אני עדיין לא ביחסים זוגיים, אז למה זה רלוונטי" "כשאהיה בקשר זוגי אז כבר אמצא פתרונות"
הלך המחשבה הזה מקפל בתוכו משהו שתוקע אותנו ברמה עמוקה.
אם הרגשנו שיצאנו לא מצויידות לקשר הקודם,
למה שנרצה לצאת למסע חדש של זוגיות עם אותו ציוד ובלי כלים נוספים?
מה אני מציעה?
לנצל את הזמן שאני עדיין לא בתוך זוגיות כדי לפתח מיומנויות של תקשורת.
לראות מה נתקע לנו בעבר ואיך היום היינו נגשות לזה אחרת באופן שיעצים אותנו.
יש כל כך הרבה ידע בעל ערך בחוץ ובתוכנו שיכול לעשות הבדל עצום בקשר הבא.
שיכול לעזור לנו לא לשחזר חוויות כואבות מקשרים זוגייים קודמים.
ללמוד "תקשורת זוגית" זה מפתח מאוד עצמתי לנסוך בנו את הביטחון שאנחנו בשלות להגיע לקשר החדש מוכנות יותר ליצור בו משהו חדש.
ומכך גם לפתוח את התיאבון והמוטיבציה לקשר חדש -
אולי אפילו זוגיות מאושרת שתלך איתנו לחיים.
*** אז... איפה זה פוגש אותך? אני כל כך אוהבת שאתן כותבות לי. לפעמים לוקח לי קצת זמן לענות, אבל אני תמיד קוראת ומגיבה. תכתבו לי ותשתפו אותי. שיהיה סוף שבוע נהדר, ממני באהבה, יערה