כשזה נגמר - שיתוף אישי מהבטן

אולי את כבר יודעת שפרידות מקשרים זוגיים הן חוויות החיים הכי כואבות שחוויתי עד היום. היו לי כמה פרידות שהיו מאוד קשות ומטלטלות. אני בטוחה שהרבה מכן מתמודדות עם פרידות, גם עם לא ברגע הזה. לפעמים גם פרידה מלפני כמה שנים טובות, ממשיכה להתהלך איתנו ולהעכיר את חוויית החיים. אני רוצה לשתף אתכן היום במשהו שממש הוסיף על הקושי והכאב ברגעים הכי קשים, ומה למדתי שיכול מאוד להקל ולרומם. הלוואי שהתוכן הזה יהיה מאוד שימושי עבורכן ותרגישו כבר בסוף המכתב שיש לכן משהו חדש לעבוד איתו. אז ככה, מתחילות. הנה צורת מחשבה שחזרה אצלי (ואצל עוד הרבה נשים אחרות שפגשתי) ומייצרת הרבה סבל: 1. הקשר כולו היה טעות, זה רק לקח אותי אחורה, זה היה בזבוז זמן, אני מצטערת שהכרנו. 2. הפרידה הייתה טעות, נועדנו להיות זה עם זו. אני לא מאמינה שככה התפספסנו (הכל בגלל טעות גורלית שעשיתי או שהוא עשה). מכירה את שתי המחשבות האלה? יצא לך לחשוב אותן ברגע זה או אחר בעבר? אני מכירה אותן כל כך מקרוב!! (את שתיהן) מה משותף לשתי המחשבות האלה? כמובן: "הייתה טעות" בבסיס המחשבה הזו יש אמונה שיש משהו נכון שנועד לקרות (משהו שאמור להיות) חלק מאיזו תוכנית גדולה מאיתנו, ומשהו השתבש. אז בואו נשים את זה על השולחן: אני לא באמת יודעת אם יש דבר כזה "תוכנית גדולה, כוונה עליונה וכו'", (כל אחת והאמונה שלה). אני אישית לעתים מאמינה בזה ולעתים לא. מה שבטוח מבחינתי היום, זה שאם יש תוכנית כזו, אין לנו שום דרך לדעת מה היא, כיוון שאין לנו את הפרספקטיבה הגבוהה הזו שמיוחסת לכח עליון. כל מה שאני אחשוב ש"אמור להיות" הוא רק פרשנות שלי. פעם אהבתי גבר מאוד. היה ביננו חיבור עצמתי בצורה יוצאת דופן. הייתה ביננו אהבה גדולה והרגשתי שנועדנו זה לזו. כשנפרדנו חוויתי שבר איום ונורא, הגוף שלי כאב חודשים ולא יכולתי להרפות מהמחשבה שהתחוללה טעות נוראית כי כמובן שנועדנו זה לזו. האמת שבנסיונות להקל על הסבל שלי הגעתי למתקשרת. אמרתי לה שאני לא בטוחה אם אני מאמינה בגלגולים, אבל שאם כן, יש לי הרגשה שהיינו יחד בעבר ואנחנו ממש מחוברים. היא בדקה את מה שבדקה ואמרה לי: "את צודקת, אתם מאוד מחוברים. אתם מתגלגלים זה עם זו כבר אינספור גלגולים אחורה ותמיד הסיפור ביניכם הוא כמיהה לא ממומשת." כשהיא אמרה לי את זה הבנתי שזה הזמן שלי להתיר את הסבך. האיש הזה לא נגיש לי יותר, הוא כבר בזוגיות אחרת שהוא מאושר ממנה. החלטתי להפסיק להתנגד לכמיהה הלא ממומשת הזו. הבנתי שזה הסיפור ביננו ושזה בסדר שיש בתוכי כמיהה שהיא לא ממומשת. במילים אחרות - זה בסדר שאני רוצה ולא מקבלת. זה בסדר שאני מתוסכלת. זה בסדר שכואב לי. זה חלק מלהיות חיה. אני אולי לא אוהבת את זה וזה לא כיף לי בכלל (בלשון המעטה) אבל אין פה שום טעות. מהרגע הזה התחיל שקט בתוכי. בכל פעם שפגשתי את אותו איש, הרגשתי את הלב שלי קורא אליו ואת כל הגוף שלי מתעורר אליו, ובו זמנית פשוט ידעתי שזה כך, ואין פה שום טעות. היום, שנים אחר כך. אני יודעת כמה נפלאה הייתה הבחירה שלו בזוגתו, כמה מקסימים ונכונים הילדים שלהם, כמה זכיתי שאני בזוגיות שיש לי היום עם אהוב ליבי המקסים, כמה מושלמת, מדוייקת ונכונה הבת המשותפת שלנו. אין פה שום טעות. ככה שמבחינתי היום, אמנם אני עוד לא יודעת אם אני מאמינה בתוכנית גדולה מלמעלה, אבל גם אם יש כזו, ברור לי שאני לא יודעת אותה, זו מידת הענווה. ומה שבטוח - זה שכואב לי, זה שאני עצובה ומתוסכלת, זה שאני מאוכזבת - שום דבר מזה לא אומר שקרתה פה טעות. זה בסך הכל אומר שאני נפגשת עם קשת רגשות אנושיים שהיא פחות נעימה ויש לי הזדמנות להתאמן בלהכיל גם רגשות קשים. כמובן שגם המחשבה שכל הקשר מלכתחילה היה טעות מייצרת לא פחות סבל. אני מספרת לעצמי שהיום לא הייתי נכנסת לקשר הזה ושטעיתי לחלוטין. ואמנם, יכול להיות ש"מי שאני היום" כבר לא הייתה נכנסת לקשר הזה, אבל זה רק (או גם) בזכות זה שעברתי את מה שעברתי ולמדתי את מה שלמדתי בדרך. וכן, אולי נפגעתי קשות בקשר הזה. אבל להכות על חטא רק מערער את האמון שלי בעצמי ומעורר בי ספק שאוכל לסמוך על עצמי בפעם הבאה. זו בעצם דרך להעביר על עצמי ביקורת ולשפוט את עצמי. האם לא נפגעתי כבר מספיק גם ככה? גם כאן הייתי. אז דיברתי הרבה על מה מייצר סבל בסוף פרידה: המחשבה שנפלה טעות כלשהי לכאן או לכאן . איזו צורת מחשבה כן תומכת בי בסוף קשר: מה למדתי כאן? מה קיבלתי מהקשר? על מה אני מודה? מה המתנה שאני לוקחת איתי הלאה לקשרים הבאים? מה ייתמוך בי להכיל את הכאב שאני חווה עכשיו כך שאשתחרר ואתחבר שוב לאישה העוצמתית והמדהימה שאני יודעת להיות? למה אני עוד זקוקה כדי לחזור לסמוך על עצמי להכנס לקשר חדש? ובעיקר - מה פיתחתי ובמה התפתחתי? ככה תוודאו שאתן תמיד על דרך ההתפתחות ולא מכלות אנרגיה מיותרת במחשבות חרטה שאינן מחוברות למציאות. בקורס המלא "יוצרות זוגיות מאושרת" אני ממש מלמדת איך לסגור קשרים בצורה שלמה, ראויה ומיטיבה. ראיתי שוב ושוב כמה סגירה כזו היא מכוננת וחשובה כדי לאפשר לקשר חדש ונהדר להתחיל. מקווה שהקשר החדש שלך כבר אוטוטו בפתח. ואם את מרגישה שיש איזו פרידה לא שלמה שמעכבת אותך, מקווה שקיבלת עכשיו ערך משמעותי, שיעזור לך לסגור אותה טוב יותר. וממש אשמח לשמוע איפה זה פוגש אותך - תכתבי לי?