ברוכה לסדרה על "ערך עצמי".
יש לנו כאן 8 פרקים שמיועדים אחד אחרי השני לצור תהליך ולתת לך כלים פרקטים: לחשוף את מה שמפריע לך להתהלך בכל היופי והעצמה שלך בעולם, לעזור לך להתחבר לחוויה הזו מחדש ובסופו של דבר להרגיש שאת פתוחה להפגש עם גבר שבאמת מרגש אותך. מוכנה? בואי נתחיל.
רגע... מה זה בכלל ערך עצמי?
אני אישית לא מאמינה שיש דבר כזה "ערך עצמי גבוה". ערך עצמי נמוך יש. למעשה כל חוויה של "הערכה עצמית" מצמצמת את האדם ומנמיכה אותו. כי אדם הוא פנומנה אדירה שלא ניתן לאמוד או להעריך את השווי שלה. לכן – כל חוויה של "הערכה עצמית" מקטינה אותנו.
כן, גם כאלה ש"מחזיקים מעצמם" המון – גם בזה יש משהו שבעצם מודד אותם ביחס לאחרים. עצם המדידה חוטאת למהות העמוקה של טבע האדם כישות שהעוצמה שלה היא ללא גבולות ובלתי ניתנת למדידה.
נכון, התחלתי ממקום קצת פילוסופי, אבל אני מבטיחה שעוד מעט לך שיהיה לזה ערך פרקטי שיוכל לשנות משמעותית את ההתהלכות שלך בשדה הזוגי.
אז רגע... אם אין באמת דבר כזה "ערך עצמי", אז מה זה בכל זאת הפער הזה שכל כך הרבה מאיתנו מכירות?
הפער הזה שגורם לי 1. לחשוב מחשבות מורידות על עצמי (שאני לא ראויה, פחותה, מתהלכת מבויישת במי שאני) 2. למגנט אלי גברים שאני לא מעריכה, 3. להתבאס מהגברים שמתחילים איתי, 4. לקפוא מול גברים שאני מתלהבת מהם.
מה זה הפער הזה?
זה בעצם הפער בין התפיסה שלי את עצמי לבין משהו מהותי ועמוק בי – נקרא לזה גרעין מהות, נשמה או פוטנציאל.
המחשבות המורידות הן רק חלק מדבר הרבה יותר גדול שהוא הפער הזה בין הניצוץ הנשמתי שלי לגרסת המציאות.
אסביר...
כמעט לכולנו יש פוטנציאל הרבה יותר נוצץ ממה שאנחנו מגשימות במציאות (לא פגשתי מי שלא). אני לא מדברת על הפוטנציאל להשיג משהו או להגיע ליעדים כלשהם, אלא על הפונטציאל להיות גירסה יותר זוהרת של עצמי. אני למשל, בפוטנציאל שלי, רגועה תמיד, מלאת שמחת חיים, רואה את האחרים, מתנהלת בנדיבות ובטוחה בעצמי. במציאות אני הרבה פעמים מתוחה להספיק משימות, לעתים לא פנויה לראות אחרים ומתערערת בביטחון שלי. (באסה להודות, אבל זה המצב...)
מי שאנחנו במציאות זה חלק מאוד מרכזי ממה שהעולם רואה. כן, העולם מגיב גם לגרעין המהותי שבתוכינו אבל גם, ובהחלט, למה שמופיע מעל לפני השטח.
מי יימשך אלי אם ככה? מי שהמופע החיצוני שלי מתאים לו.
ולמי אני אמשך? למי שייצג עבורי את הגירסה שהנשמה שלי כמהה להיות! אני ממש אחפש רק מי שיראה לי רגוע תמיד, מלא שמחת חיים, רואה אחרים, נדיב ובטוח.
את יכולה לראות איך זה הופך לבית ייצור לפאשלות של קופידון?
אני מחפשת משהו אחד, אבל בגלל הפער בין הפוטנציאל שלי למופע שלי במציאות, אני מושכת אלי אנשים אחרים לגמרי.
לכן, הנקודה היא לא להעריך את עצמי גבוה (כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא מאמינה בהערכה עצמית, לא נמוכה וגם לא גבוהה).
הנקודה היא להעריך את עצמי נכון.
ואם עוד יותר לדייק, זה לא להעריך את עצמינו נכון – זה להתחבר למהות שלנו. לדעת את עצמי. את מהותי, את אותו גרעין נשמתי, להתהלך מתוכו בעולם, ולצמצם את הפער בין מי שאני בתוך תוכי למופע שלי במציאות.
זה מסע מרגש שמתחיל בהיכרות שלי עם חלקים כמוסים בתוכי, ובתוכם הערכים הכי מהותיים לי, ואחריו התקרבות יום יומית, ממש אימון לאיכויות האלה שעומדות בתוכי.
ככל שאני מצמצמת את הפער הזה קורות שתי מגמות:
1. דבר ראשון אני כבר פחות נעולה רק על מי שייצג עבורי את הגרסה הזוהרת שלי, כי אני כבר לא תלויה באדם אחר שיחזיק לי את המהויות הגבוהות שבי. אני עצמי מי שאני רוצה להיות.
אני לא חייבת, לצורך המשל, למצוא אדם רגוע תמיד, מלא שמחת חיים, רואה אחרים, נדיב ובטוח. אני סומכת על עצמי שאהיה קרובה לאיכויות האלה בעצמי. אני פחות תלויה באחר ולכן פתוחה לעוד אפשרויות.
2. דבר שני – מה שאני משדרת לעולם מושך אלי אנשים שבאמת מהדהדים עם אותו גרעין פנימי ומהותי של מי שאני. אני כבר פחות אחווה את זה ש"אנשים לא קשורים" מתחילים איתי. כיוון שהמופע החיצוני שלי מתקרב לגרעין המהותי שלי, נכנסים למרחב שלי חיבורים הרבה יותר מדוייקים.
להעריך את עצמי גבוה, זה להעריך את עצמי נכון, זה לדעת ולחוות את האינסופיות של העוצמה של הפנומנה האנושית שאני ולהתייחס לכל יום וכל רגע כהזדמנות להתקרב אליה.
איך לצמצם את הפער הזה בין הפנים לחוץ וליישם את זה בפועל, על זה בפרקים הבאים.