ביוני 2022, אחרי מחשבה עמוקה, החלטתי להתחיל לשלוח מיילים לכל המכותבות שלי אחת לשבוע בשעה 17:00. ממש כמו שאנשים באים להתאמן אצלי, פעם בשבוע, באותו יום ובאותה שעה. לרתמוס הזה יש כח אדיר. הוא מאפשר לתהליך תודעתי עמוק, יסודי ואמיתי להתקיים. לכן לקחתי על עצמי את האתגר הזה. ולמה דווקא חמישי ב-17:00? זה היה לי ברור מאוד. קרוב ל-4 שנים שאני בזוגיות יציבה, ועדיין... הגוף זוכר שנים ארוכות של רווקות. בימי חמישי אחר הצהריים הוא מגיב ונדרך. ומשיחות עם מתאמנות ותלמידות, אני יודעת כמה הזמן הזה רגיש ופגיע גם לאחרות... זה הזמן שבו מסתיים אצל רובינו שבוע העבודה ובעצם מתחיל הסופ"ש. כל השבוע ציפינו לו, אבל עכשיו כשהוא מגיע יש בו משהו מבהיל... כי דווקא בסופ"ש, הזמן של הלב, הנקי ממשימות עבודה, פתאום כל כך מתבלט מה שחסר... "כמה הייתי רוצה לחלוק את הסופ"ש הזה עם הפרטנר שלי, להרגיש חמימות, משפחתיות ולעשות דברים נהדרים יחד..." הבדידות מרימה את הראש. החסר הזוגי, והכאב עלולים ממש להתגבר ואיתם הפחד והייאוש. אולי תתחברי להרגשה הזו? יום שישי מגיע. החברות הטובות מצאו כבר את הזוגיות שלהן ומבלות עם בן או בת זוגן, וההרגשה הכללית היא שכל העולם התחלק לזוגות ולמשפחות ורק אני פה מחפשת את עצמי ואיך למלא את הזמן הפנוי. ההרגשה הזו מוכרת לך? מהחלק הכי כיף בשבוע, זה נהיה מאיים.. איך לצלוח את השבת? איך למלא את הריק הזה? יש לי קבוצת חברים וחברות בפרדס-חנה, שעד לפני כמה שנים כולנו היינו רווקים ורווקות. למשך תקופה מסוימת נוצר מנהג שנפגשים בחמישי בערב לארוחה וצחקנו ש"חמישי זה השישי החדש". זמן להרגיש יחד, חיבור וקרבה. אני לא יודעת איך יראה סוף השבוע שלך, אבל בשבילי המייל הזה השבועי שאני שולחת לך כל יום חמישי ב-17:00 הוא כמו חיבוק ברגע העדין הזה, שבו המיינד-סט עובר מ-"mode עבודה" ל"זמן לב". ברגעים האלה, אני רוצה להזכיר לך שאת לא לבד, אני איתך ויחד איתך עוד קרוב ל-1000 נשים מקבלות את המייל הזה עכשיו. אני שולחת לך טיפ, מחשבה, או רעיון שמקרבים אותך לזוגיות שלך ועם כוונה שייתנו לך השראה ואנרגיה לסוף השבוע. אז טיפ קטן ממני לסופ"ש: התענייני בעצמך באמת מה ימלא אותך ומה את רוצה לעשות. אולי האחות רוצה שתבואי לעזור לה עם האחיינים, אבל כמה שאת משוגעת עליהם, דווקא היום, לראות מה שהיא הגשימה ואת עדיין לא, זה מכאיב? אולי החברה הכי טובה הזמינה אותה לשולחן השבת שלה וזה נראה לך מקסים לבוא ולהתארח עם בן-זוגה והילדים אבל פתאום את קולטת שזה בדיוק מה שיגרום לך להרגיש תלושה, כשלהם יש את מה שלך אין? אולי ההורים רוצים שתבואי לביקור אבל את מרגישה שזה רק יעמיס עלייך עוד מחוויית הלבדות כי שוב את באה לבד והמבטים שלהם רק מחזקים את הקושי שלך? יכול להיות שאת מרגישה לגמרי אחרת, כל אחת מאיתנו היא כל כך שונה. אני רק אומרת שזה הזמן לעצור ולהתעניין בכנות בעצמך - - מה באמת ישמח אותי הפעם? - מה ימלא לי את הלב וירומם אותי? - מה יקרב אותי אלי ומתוך כך גם לזוגיות שאני כל כך רוצה? אפשר להמשיך לֵרָצוֺת את כל העולם אבל ממש לא בטוח שזה מה שייטיב איתך. כי בסוף של סופ"ש כזה, שהתאמת את עצמך לרצונות של כולם, את עלולה למצוא את עצמך עוד יותר מרוקנת ואפילו מיואשת... את יכולה לספר לעצמך ש..."למה לא לעזור, הרי אני פנויה?" אבל לא, האמת היא שאת מתמודדת עם משהו רגשי ממש לא פשוט, וחשוב שתעשי לו מקום. אני לא חס וחלילה מייעצת לך לא לבקר את ההורים, או לא לעזור לאחות, או לנתק את הקשר עם החברות של הנשואות... בטח שלא! אבל אני כן מזמינה אותך להיות קשובה לעצמך ולכבד את הצורך העמוק שלך. ואולי הוא יכוון אותך איך תוכלי למלא לעצמך את הסופ"ש בדברים שיזינו אותך רגשית ככה שתצאי ממנו מרוממת ולא עוד יותר מתוסכלת וכואבת. אולי תעדיפי להפגש עם חברה רווקה שנותנת לך את ההרגשה הטובה שהיא מבינה אותך? אולי תעדיפי להפגש עם ידיד שהחיבור איתו ממש כיפי לך ונותן לך את הרגשת הנראות שאת מצפה מקשר זוגי? אולי תרצי לצאת למפגש של פנויים-פנויות ולהרגיש שאת פותחת לעצמך הזדמנויות חדשות? אולי תרצי להיות בטבע שתמיד מחבר אותך לכוחות שלך? או ללכת להופעה מרגשת? ואולי דווקא כן ממש בא לך לראות את ההורים שתמיד שם בשבילך? או את החברה עם המשפחה החמה שנותנת לך השראה? או את האחיינים שאת דלוקה עליהם ומרגישה כמה הם ממלאים לך את הלב? ככה או ככה, אני מזמינה אותך לתת לצורך העמוק שלך להוביל את התוכניות שלך לסופ"ש, כי כשאת רואה אותך זה כבר חצי הדרך מזה שמישהו אחר יראה אותך, אדם קרוב ואינטימי שיהיה בן-הזוג שלך. כשאת מתאמנת בלהיות בת-זוג טובה לעצמך את סוללת את הדרך לזוגיות המאושרת שלך. מאחלת שיהיו סופי שבועי מצויינים, שממלאים את הלב וכזה ומוציאים אותך בסופם עם חיוך, שמחה והרגשה ששאת טעונה בכוחות לשבוע החדש.
ממני באהבה, יערה