אני יודעת שכבר כתבתי לך על הנושא הזה בעבר, אבל אני חייבת, פשוט חייבת להתעכב על זה שוב, ולעומק.
השבוע נכנסו אלי בזו אחר זו, כמה מתאמנות – נשים מרשימות, עוצמתיות, ממגנטות. שכל אחת, בדרך שלה, ביטאה בתסכול את הדינמיקה המבאסת הזו.
זה מחבל בכל כך הרבה מערכות יחסים, ואני ממש רוצה לתת לך את מלוא הכלים שייתמכו בך בזה:
קשר שהתחיל עם הרבה משיכה והתלהבות, ועכשיו, היא נאבקת על המקום שלה, מרגישה שהוא משאיר לה כל כך מעט זמן, פניות, או מרחב פיזי. הכל חשוב ודחוף יותר ממנה. הצרכים שלה נדחקים לשוליים. היא מפחדת אפילו לבטא אותם, כל כך מעט מקום יש לה גם ככה. היא מוותרת על עצמה ועל דברים שחשובים לה – שוב ושוב. "הולכת על ביצים" נזהרת איתו. מרגישה בתחתית סדרי העדיפויות, הכי לא חשובה. חווה פגיעות, עלבון, תסכול וחוסר אונים. זה פשוט מוריד אותה בכל המובנים.
קרה לך פעם? וואי, זה קרה לי כל כך הרבה פעמים שאני לא יודעת מאיפה להתחיל...
וככל שאני מדברת איתה (איתן), אני שומעת אצל כולן את אותו דבר. גם לה יש חלק בזה. אותו חלק אצל כולן. אני מקשיבה לסיטואציות שהיא (הן) מתארת ומזהה שגם הבחירות של הפרטנרים נובעות כתגובה אליה. אני מבחינה שיש כאן דינאמיקה (הרסנית) שמזינה את עצמה, ויוצרת מרחק וניכור. ובתוך הדינמיקה הזו תערובת של השתקה עצמית עם תלונה. או שאני חונקת את עצמי ואת מה שאני רוצה לומר, או שאני מבטאת דברים פוגעים - תלונות והאשמות. ואז את מי בן הזוג שלה פוגש? אישה מתוסכלת, כועסת, נעלבת, מרירה ומאוכזבת. אז ברור שהוא מתרחק... מי רוצה להרגיש שהוא כל הזמן לא בסדר? כלומר, בהתחלה הוא לא התרחק, הוא עשה מאמצים גדולים לספק אותה (ריצוי) אבל מתישהו "נגמר לו הסוס"... והוא התחיל "לבעוט" לכל הכיוונים.
"אבל איך אפשר לצאת מזה?" היא (הן) שואלת "זה מה שאני מרגישה... אני כל כך פגועה ממנו! ואני לא יודעת איך לתקשר את הדברים אחרת."
זו שאלה עמוקה. התחלתי לחשוב איך לנסח לך את זה,
איך להסביר את הדינאמיקה לעומקה ואיפה אפשר לפרום אותה ואז הבנתי שיש לי כאן חומר לא לניוזלטר אחד, אלא לסדרה...
אז זה בעצם מה שהולך לקרות בשבועות הקרובים.
ובינתיים – ספרי לי איפה זה פוגש אותך? אני ממש אשמח לשמוע אם ואיך זה מדבר אלייך, וגם אם יש לך שאלות בעניין - אני ממש אשמח להתייחס אליהן בתכנים של הסדרה.
תכתבי לי?