מדי פעם פונה אלי מישהי עם השאלה הזו, שחוזרת על עצמה: "מה לעשות עם זה שאני יותר מדי ביקורתית, אני כל כך שיפוטית כלפי כל הגברים שאני יוצאת איתם שמראש אין לזה סיכוי" שאלה מעולה, שגם מצביעה על מודעות עצמית, ומאוד יכול להיות שגם אותך זה מעסיק, אז החלטתי לשתף אותך בתשובה שלי. דבר ראשון: מה לא לעשות. איך את יודעת שאת "יותר מדי ביקורתית"? מי החליט שאת "יותר מדי"? שימי לב שגם במשפט הזה יש ביקורת, אבל על עצמך. המשפט הזה יוצא מנקודת הנחה שמשהו אצלך או בהתנהלות שלך הוא לא בסדר, הוא יותר מדי. ואולי זה כי את שומעת סביבך קולות שאומרים לך שאת "יותר מדי" בררנית ולא נותנת מספיק הזדמנויות? אז בואי נעשה סדר. אם את "בררנית" זה חשוב. כי מכל הגברים בעולם, בסופו של דבר את רוצה לבחור אחד. על כל אחד שמתאים לך, יהיו ככל הנראה המון המון שלא. אז אם את מסתכלת על גבר וקולטת שכך וכך, מסיבה זו או אחרת וזה לא מתאים לך - אין בזה שום דבר בעייתי. להפך, זה אומר שאת ממוקדת. ללירז רון פבין - מנטורית מדהימה לזוגיות שלמדתי ממנה המון, היה פעם סלוגן "את לא בררנית, ליחידות מובחרות יש מבחני קבלה". אז אני מזמינה אותך לאמץ את הלך הרוח הזה. זה שאת בוחרת, וזה שאת לא מקבלת כל אחד וזה שהרבה גברים לא נראים לך - לא אומר שמשהו אצלך לא בסדר. זה אומר שאת קפדנית בבחירה שלך, וטוב שכך, כי את יחידה ומיוחדת וממש לא כל אחד ראוי לחלוק איתך את החיים האלה. "אוקי.... אבל אני ממש לא נותנת הזדמנויות. אני מוצאת פינות קטנות וחסרות חשיבות לפסול על פיהן. אני יודעת שאני יותר מדי ביקורתית כי אני לא פוסלת על דברים מהותיים אלא על דברים שוליים. אם הייתי ככה לפני כמה שנים אז אפילו בני הזוג שהכי אהבתי לא היו צולחים את מבחני הקבלה שלי היום" בסדר בסדר, את צודקת, זה כבר סיפור אחר. אם בדייטים את נכנסת לעמדת מראיינת הקבלה, שמחפשת על מה לפסול. ששופטת על פי דברים שלא באמת מהותיים לך וסוגרים לך אפשרויות אז כן, כדאי לשנות משהו בגישה. איך עושות את זה? בואי, שוב, נתחיל באיך לא. לבקר את את עצמך על כל מחשבה ביקורתית שעולה לך זה ממש לא עוזר. להתחיל לשכנע את עצמך שאותו בחור שמעורר בך מחשבות ביקורתית דווקא נורא מוצא חן בעינייך, זה סוג של אוטוסוגסטיה ומהנסיון שלי בעיקר יביא להתרחקות שלך מעצמך, לאובדן האמון שלך בשיקול הדעת שלך ולהדחקה של הרגשות האמתיים שלך. מאוד מאוד לא מומלץ. אז איך כן...? תראי, מכל מה שחקרתי עד היום, על עצמי ועל מתאמנות ותלמידות... ביקורת ושיפוט נבעו תמיד מרגש שיש בו טעם של כעס. אולי זה נשמע מפתיע. "מה יש לי לכעוס עליו על שפת הגוף שלו שמשדרת לי חוסר ביטחון? או על זה שיש לו טעויות בעברית? או על המשקפיים שהוא בחר שממש מכוערים בעיני?" חכי רגע לפני שאת הודפת את הרעיון הזה. בכל זאת, בינך לבינך, אני מזמינה אותך להתבונן במחשבות ביקורתיות שלך על גברים ולחפש. חפשי את הטעם של הכעס... אני די בטוחה שתמצאי אותו. זה יכול להיות כעס על הבחור, או על העולם, או על עצמך או אפילו על ההורים שלך... אבל כעס.
וכעס נמצא, במקום שיש תחתיו רגש פגיע: עצב, פחד, אכזבה... חפשי את הרגש הפגיע, שם יש הזדמנות להתקרב אלייך, לתת מקום לילדה הפגיעה בתוכך. לתת נראות ותוקף לרגשות שלה. ואז, מאוד יכול להיות שכל אותן מחשבות ביקורתית יתמוססו להן ויאבדו את כוחן, ללא מאמץ וללא מאבק פנימי. אני יודעת שאולי זה נשמע קצת מופשט כרגע ואולי אפילו מסתורי, אבל זה מאוד פרקטי: אני נפגשת איתו, האוטו שלו ממש מלוכלך, איזה ג'יפה. אנחנו מתחילים ללכת בטיילת ולדבר אבל אני בעיקר עסוקה במה זה אומר עליו שהאוטו שלו ככה. "מה הוא חשב לעצמו שהוא בא לפגישה עם אוטו כזה? הוא לא יכול היה להשקיע יותר?!" שומעת את הטעם של הכעס? הוא שם... ואם אני חופרת עוד קצת אז אני מגלה, שבעצם אני מתה מפחד. שבתוכי יש כבר סרט שאם ככה האוטו שלו אז בטוח שגם הבית שלו מוזנח. ויהיה סיוט לחיות ביחד והוא לא ייתחשב בי ולא יראה אותי, כמה לי חשוב סדר וניקיון. ולא משנה שעכשיו נפגשתם פעם ראשונה, והוא לא יכול היה לדעת כמה זה חשוב לך סדר וניקיון (רק דוגמא), בתוך תוכך יש כבר ילדה פגיעה ש"לא רואים אותה" שמפחדת שלא יראו אותה. ואז הכעס ואז המחשבות הביקורתית. אבל מה אם ברגע הזה, תוך כדי שאנחנו מטיילים בטיילת, בזמן שהוא מדבר, במקום להיות עסוקה בלקטול אותו בתוך תוכי, אני מפנה תשומת לב ויחס לילדונת המפוחדת בתוכי? אני מרגישה אותה, חשה בגוף, ניגשת אליה בדמיוני ואומרת לה משהו כמו: "הי מותק, אני מבינה שאת מפחדת שתסבלי איתו והוא לא יראה אותך. זה באמת מפחיד להכניס מישהו חדש לחיים. אני איתך... אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי לשמור עליך, בואי רק נכיר אותו בינתיים" (או בכל נוסח אחר שמדבר אלייך) סביר מאוד שביחד עם הערנות לרגש הפגיע והמבט המיטיב לילדה, יתמוסס הכעס, איתו יתפוגגו הרבה מהמחשבות הביקורתיות ואת תהיי פנויה להיכרות חדשה, מי יודע, אולי אפילו אהבה גדולה בפתח.