ימים של מעבר לבית החדש. אינספור סידורים. הלב בבחירות הקרובות. החשובות. אבל מי מגיע לזה...? אני בינתיים מפרידה ארגזים. חמודי בא לסדר את הנזילה. מבררת עם סאלח כמה יעלה. סוגרים עניין וחמודי מתחיל. אבל יש לי תנאי... אני אומרת לסאלח בקריצה.... הוא מסכים. ואנחנו סוגרים.
כעבור כמה דקות אני באה להפריע לחמודי. ''סליחה שאני מפריעה לך אבל יש לי בקשה, לא קשור פה לנזילה. אתה יכול לעזור לי?'' ''כן. מה העניין?'' ''עוד שבועיים בחירות. בבקשה תלך להצביע. ובבקשה תגיד לכל מי שאתה יכול שישימו את הפתק בקלפי. המצב פה לא טוב וצריך לעשות שינוי. אבל בשביל זה אנחנו צריכים את הקול הערבי שתשבו איתנו בקואליציה.'' חמודי מחייך. ''בטח. בטח שאני אצביע. כולם אצלינו מצביעים'' ''אבל בבחירות האחרונות הצביעו מעט'' ''מצביעים עכשיו הרבה!''
ואז אבו עזיז ואני יושבים על קפה לסגור את המחיר לשיש. הוא הולך לקראתי. אני לקראתו וכמעט סגרנו עסקה. ''אבל יש לי עוד תנאי'', אני אומרת. ''מה?'' הוא שואל במתח מסויים. ''עוד שבועיים וכו'... תלך להצביע בבקשה!'' הוא צוחק. ''למי?'' '' לא משנה. למי שמייצג אותך. למי שאתה רוצה'' ליאורי אומר ''רק לא ביבי'' ואני מוסיפה ''או ש''ס'' ''בטח שלא,'' הוא אומר, ''וואלה, התלבטתי אם ללכת להצביע, אז אני אלך'' ''תודה, שוקראן, זה חשוב אנחנו צריכים אותך'' אני עונה.
ולפני שנפרדת גם מסאלח מבררת שהוא זוכר מה הבטיח לי. בטח שזוכר. כי אנחנו ביחד כאן. וזקוקים לשותפים שמאמינים בערכים של שותפות, ואהבת אדם.