יום אהבה שמח מאוד בשבילי. אני מאושרת להיות ביום הזה כשאני באמת אהובה ונאהבת ואוהבת בכל הלב שלי, שהלב שלי מלא ושכל מה שאיחלתי לעצמי בקשר זוגי מתגשם ומתקיים.
ואני יודעת שלא לכולם זה ככה. וגם לי הרבה שנים זה לא היה ככה. יום האהבה יכול להיות גם מכווץ כשיש חוויה של חוסר והיעדר. בזמן אחר, בנסיבות אחרות, סביר מאוד שהייתי מרגישה בדיוק ככה.
היום אני מרגישה הודיה עצומה. כן, קודם כל לאיש האהוב שאיתי. אבל גם לכל מי שהראה לי את הדרך אליו. כלומר אל עצמי.
*** וזה נכון שהיה את הרגע ההוא הפלאי שנפגשנו (אז אולי הכל זו יד המקרה?) ונכון שעשיתי אין סוף עבודה פנימית שנים קודם וזה לא קרה (אז אולי בכל זאת זה לא בזכות התהליך שעשיתי?) ובכל זאת עכשיו הפרי כאן, מתוק וקיים. ואני רוצה לשתף אתכם בכמה רגעים משמעותיים בדרך הזו. בכמה דברים שעבדו עבורי ואפשרו לזה להתרחש. אולי הם יהיו פתח למי שעדיין מחפש או מחפשת את האהוב/ת שלו/ה. אולי זה יהיה פתח למי שכבר נמצא/ת בקשר זוגי, למרק את הצללים, להתיר את הסבכים ולתת לאהבה לזהור. אין כמעט דבר בעולם שמשפיע על חוויית האושר שלנו כמו קשר זוגי מיטיב. ואני מאחלת את זה לכל אחד ואחת מכם שרוצה בזה.
*** כשנה וחצי אחורה - אני בת 35 פלוס. והנפש כמהה לזוגיות והיעד שהצבתי להקמת משפחה הוא גיל 37. הדברים מתבלבלים ביניהם. הנפש שלי זקוקה לאהבה. השכל שלי אומר - את צריכה למהר כדי להביא ילדים. שני הנתונים האלה מתערבבים לי בתודעה ולובשים צורה אחת. אני בלחץ.
***
הגיבורה הראשונה שלי היא לירז רון-פבין מנטורית ליצירת זוגיות. נחשפתי לתכנים שלה והתחברתי, אבל הייתי סקפטית: לשלם סכומים כאלה עבור יצירת זוגיות? והאם זה בכלל יעבוד? מאחורי היו כבר הרבה שנים ותהליכים. כמה זה עוד יחדש לי?
אני מאושרת שהקשבתי ללב שלי שאמר ללכת. לתת לזה הזמנות. ולשכל שלי שעזר והוסיף שיותר שווה להשקיע את אלפי השקלים ביצירת זוגיות מאשר לשמור אותם לשמלת כלה שאולי לעולם לא אקנה. כי מה באמת חשוב בחיים? בחברה שלנו זה ממש נורמלי להוציא הון על חתונה וממש מוזר להוציא סכום משמעותי על עבודה תודעתית ורגשית שתאפשר זוגיות. ובעיני זה משונה... וגם קצת עצוב. כל כך הרבה אנשים לבד.
אני שמחה שהיה לי את החופש הפנימי וגם הכלכלי לקבל את ההחלטה שנכונה עבורי ולהיחשף לידע חדש. למדתי מלירז המון ובעיקר נדבקתי בתדר הגבוה והממגנט שלה. ההוויה שלה הייתה כל כך מלאת חיוניות ומעוררת השראה שהרגשתי אותה מחלחלת אלי. היא גם החזיקה את האמונה שאני כבר איבדתי - שזה אפשרי עבורי. אחד הדברים המשמעותיים שלמדתי מלירז זה להגדיר לעצמי מה הערכים החשובים לי ביותר בזוגיות ואחר כך להתחיל לטפח אותם בחיים שלי. בלי קשר לנוכחות של בן זוג. אני רוצה קשר זוגי עם תשוקה? אז איך אני חיה חיים מלאי תשוקה כאן ועכשיו?
החקירה הזו הובילה אותי להתפתחות עצומה. בחודשים האלה נמנעתי מלצאת לדייטים ולמעשה כמעט ולא יצרתי הזדמנויות להיפגש עם גברים. הייתי בתוכי וטיפחתי את הערכים שחשובים לי במציאות חיי.
*** בסביבות פסח התחלתי שוב לצאת אל העולם. ופתאום ראיתי שגברים מגיבים אלי אחרת. כל מקום שהלכתי הפך להזדמנות למפגש, להתחלות חדשות. לפעמים כמה התחלות חדשות בערב אחד. הרגשתי שאני פשוט ממגנטת אלי גברים ושאני מחוזרת יותר משהייתי אי פעם. זו הייתה חוויה חדשה. מרעננת מאוד ומרגשת.
*** היו הרבה התחלות ואף אחת שהתפתחה לקשר משמעותי. התחלתי להתעייף, להתייאש. ובעיקר לפחד. רציתי להישאר בקשר עם התוכנית שלי - להקים משפחה בגיל 37. יום הולדת 37 התקרב. ומה אם זה לא יצליח???
התחלתי להיפתח לרעיון של הורות משותפת. זו הייתה מעין תוכנית מגירה שהכנתי לעצמי. והרעיון שאלך עליה העציב אותי מאוד. משום מה. עכשיו כבר קשה לי להבין למה. מה העציב אותי בזה כל כך? אני פשוט לא זוכרת.. ככה זו טרנספורציה. כשלא זוכרים מי היינו פעם. כרגע זה נראה לי משונה להצטער על זה שאביא לעולם ילד/ה בהורות משותפת ואחיה בזוגיות עם גבר אחר. זה נשמע לי מושלם.
הכרתי בחור שהתאים כפרטנר להורות. החלטתי ללכת על זה. כמעט. נזכרתי שיש לי עוד חודש וחצי עד ליום ההולדת. אז למה לא לתת עוד צ'אנס אחרון לחלום הזה מהדיסני עם בעל, 3 ילדים וכלבלב?
***
פתחתי כרטיס באתר היכרויות. בזכות כל התהליך שעברתי. שחידד לי מה אני מזמנת לחיים שלי ומה אני רוצה - היה משהו יוצא דופן בכטיס שלי. הוא היה... מאוד מאוד מחובר ולכן אפקטיבי. חוץ ממה שכתבתי היו גם התמונות שצילמה אותי ענת. גם כשהצטלמתי חשבתי בדיוק על אותם ערכים שאני מחפשת בזוגיות והייתי בהם. אז גם התמונות שלי היו מאוד אפקטיביות. הן היו אני.
התוצאה הייתה של הרבה. כלומר המון. המון פניות. ופניות משמעותיות ואיכותיות. ''וואו, מדהים, אפשר להגיש מועמדות?'' הודעות כאלה.... אף פעם לא הרגשתי כל כך מוערכת, מחוזרת.
אישה שהנחתה נשים לכתוב פרופילים באתר הכרויות מאוד מרכזי אמרה שאף פעם לא ראתה כרטיס כזה. שצריך לפרסם אותו בעיתון של נשים... אולי יום אחד אני אעלה אותו, אני חושבת שהוא באמת יכול לתת ערך.
***
באותו זמן, אולי אתם זוכרים, יצרתי סדנא: "סלון כלות רגשי". קבוצת נשים שאיתן חלקתי את הידע שצברתי במהלך המסע שלי ליצירת זוגיות. זה היה ערב מרומם ועמוק. הלוואי שאשחזר אותו עוד ועוד. כשפרסמתי את הערב אמרה לי מישהי שביהדות יש משפט ש"מי שדואג לאחר נענה תחילה", ושעכשיו בטח תגיע זוגיות לחיים שלי. אני לא מחוברת ליהדות כל כך אבל לפי חוקי הקארמה ידעתי שזה נכון. חודש וחצי אחרי כן פגשתי את האהוב שלי. נדיבות ותרומה לאחר עוזרים לנו לזמן שפע לחיים שלנו.
*** אבל רגע... אני עוד מקדימה. כי עכשיו אני עוד באתר הכרויות ויש הרבה פניות... די מהר אחת מהן התפתחה להתחלה של קשר. הרגשתי שזה קורה ושמחתי מאוד. ואחרי שלושה שבועות סוף אכזרי. פוגעני. אלים מילולית. נשברתי. חזרתי אל לירז עוד באותו יום. הייתי מפורקת.
היא עזרה לי להשלים ולאסוף את שברי הנפש שלי. לעשות סדר בתמונה. להוקיר את זה שזה נגמר (עדיף מוקדם ממאוחר) ונתנה לי כלים לשחרר ולהשלים את זה בצורה טובה.
השלמה של יחסים בצורה בריאה זה דבר כל כך חשוב. עדיף פנים אל פנים עם האדם שהיינו איתו. אבל אם לא איתו - אז לבד. כשהשלמה היא לא נקייה, כשנשארים כעסים, עלבונות וטינה, אנחנו סוחבים את זה הלאה וזה מעכב אותנו מלצור קשר חדש.
תוך יומיים בדיוק. ברגע מיוחד במינו. ככה באמצע החיים ובלי אתר שיפגיש ביננו. הכרתי את האיש שמאז הכניס לי כל כך הרבה אושר לחיים.
***
ועדיין היה לי קשה לומר לזה כן בלב שלם. כיוון שידעתי שהקשר לא נועד להולדת ילדים, עוד התקשיתי להתמסר.
אני מודה למורה שלי לשיטת סאטיה נטאלי בן-דויד על משפט שאמרה לי בשיחה אישית משפט כזה (אולי לא מילה במילה אבל זה מה שנחתם בי): "אני מאמינה שלקשר זוגי יש מקום בפני עצמו, לא כמטרה להגיע לאנשהו, לא כאמצעי. זה דבר כל כך יקר בפני עצמו". חשבתי לרגע על המשפט הזה והגוף שלי התכווץ. חשבתי לי - אם הקשר הזה לא יועיל לי להבאת ילד לעולם, אם הקשר הזוגי הוא רק בשביל האושר שלי.... האם האושר שלי חשוב מספיק? ושמעתי בתוכי את הקול של יערה הילדה, שלא חושבת שמגיע לה, שאם זה רק בשביל עצמה אז זה לא מספיק ראוי. אני מודה לנטאלי על המשפט הזה כי הוא עזר לי לחלץ מתוך עצמי אמונה מגבילה שלא ראיתי. שאני ראויה לקשר זוגי רק אם הוא מועיל במשהו. שאני לעצמי, פשוט בשבילי, רק האושר שלי כשלעצמו לא ראוי מספיק. וכשראיתי את האמונה הזו. הסכמתי לשחרר אותה. ואמרתי כן למתנה הכי גדולה שהעולם יכול היה לתת לי. אהבה.
***
לא הכל היה קל מהרגע הראשון. היו מקומות של אי-הבנות והיתקלוית. אני בהודיה עצומה שהדרך נשאה אותי לסורי פוליאקוב שמלמדת את "קוד המלכה - להבין גברים". עולם תוכן וידע שנשען על ראיונות עם אלפי גברים ומאפשר תקשורת חדשה, פוריה ומקרבת מאוד בין נשים לגברים. עבורי הידע הזה היה מהפכני. אני יכולה להגיד בוודאות שהוא היה חיוני. שבלעדיו היינו עלולים לאבד את ההזדמנות היקרה שניתנה לנו לאהוב. סורי בעדינות שלה ובחכמת הלב שלה מעבירה את הידע בצורה מושלמת. אני ממליצה בלב שלם ללמוד ממנה.
*** ובסוף בסוף אני רוצה להגיד תודה ענקית למאמנת שלי המופלאה בשיטת סאטיה מורן בן-ארויה, שליוותה אותי לאורך כל התקופה הזו. שהחזיקה כל הזמן את האמונה והידיעה שקשר זוגי מיטיב מחכה שם עבורי, שעזרה לי לראות את הדברים בצורה שלווה ולנקות דרמטיות ומתח. כך למדתי לבטא את עצמי ואת הפגיעות שלי בלי לפגוע. ובעיקר בעיקר שעזרה לי לשמוע את הקול של עצמי, ולתת תוקף לקול שלי, גם כשהוא יוצא דופן, גם כשהוא פחות נורמטיבי. מול מורן, הכל נראה היה אפשרי וסביר והצלחתי לראות אפשרויות חדשות. נוכחות של אדם מיטיב שיהיה עד לדרך שלנו, שילווה אותנו, שיחזיק לנו יד במקומות שקשה, שיראה עבורינו את הטרנספורמציה האפשרית - היא כל כך משמעותית.. אני מרגישה הודיה עצומה שגם אני זוכה לגלם את הדמות הזו עבור אחרים.
***
אני מקדישה את הפוסט הזה באופן מיוחד לכל מי שעוד נמצא/ת בדרך אל הקשר הזוגי השלם שלה/ו. לכל מי שכמהה אליו. יש הרבה פלא ומסתורין באופן שבו שתי נשמות נמשכות זו לזו ונפגשות יום אחד ומשנות את החיים זו לזו. אבל זוגיות אוהבת זה לא רק עניין של מזל. יש המון דרך שאפשר לעשות כדי לקרב אותה אלינו, וכדי שכשהיא תגיע סוף-סוף נהיה מוכנים והיא תהיה מתוקה ויפה מאי-פעם.