התעוררתי בוקר אחד ושפשפתי את העיניים מופתעת:
"בוקר טוב פסיפלורה, מה את עושה בחדר שלי?!"
היא המשיכה להתקדם, וצמחה מיום ליום. חשבתי לי:
"אם אני לא אלחם על המקום שלי, אז בקיץ הבא אני אתעורר עם פסיפלורה על הראש."
אבל זה היה רק איום, לא עשיתי כלום.
הבוקר היא חייכה אלי, בחדר שלנו.
לפעמים כל מה שצריך כדי שהיופי ייכנס לחיים זה פשוט... להסכים.
עריכה:
חודשים אחר כך שמתי לב שבאותם ימים ממש חבר טוב, שאף פעם לא עלה בדעתי שהוא "הטיפוס שלי" הפך להיות בן זוג, אהוב לב. בילינו יחד זמן קסום שנמשך על פני כשנה שלמה.
לפעמים כל מה שצריך כדי שהיופי ייכנס לחיים זה פשוט... להסכים.