ניצחון הרוח


יחי! יבדבדו! ניצחון הרוח! ב-20:15 בערך הגעתי למתנ"ס פרדס חנה, 5 ד' מביתי, להרצאה של יורם יובל שאני מחכה לה כבר חודש וחצי מאז שראיתי את הפרסום בחוצות העיר. ובדיוק בדיוק אני קוראת ספר שלו שכל כך משמעותי עבורי וכותבת לי ביומן שלא אפספס חלילה ומחכה לזה משבוע לשבוע ומזכירה לעצמי שוב ושוב. ומודיעה מראש שהיום לא אגיע לישיבה הקבוצתית של הויפסנה וכשאני רואה שיש הרצאה של אורי מאיר צ'יזיק שמגיע לאיזורינו, אמנם ליבי נחמץ על ההפסד, אבל אני דובקת בפנטזיה שלי להכיר ולראות את האיש והאגדה שהרשים אותי כל כך בספרו. בבוקר עוד קפצתי למתנ"ס לוודא שהעניין קורה, הייתה לי אפשרות לרכוש כרטיס אבל עוד רגע התלבטתי והחלטתי לקנות בערב. וכאמור, הנה אני מתקרבת למתנ"ס. המוני מכוניות צובאות על הכביש וכשאני מתקרבת לקופה אני רואה גם המוני אנשים צובאים עליה. כמה נשמות טובות מסבירות לי ברוחב לב שהכרטיסים אזלו כבר ב-18:00. לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ממממה זאת אומרת??? שאני לא?? כלומר שאין לי מקום???!! כמה מטופשת אפשר להרגיש??! למה בעצם לא קניתי בבוקר? מי זוכר.. אם ממש אתאמץ אולי אספיק להגיע להרצאה של אורי מאיר צ'יזיק שעליה ויתרתי? גם זה לא, היא כבר התחילה וגם ככה השאלתי את האוטו לחברה.. אני עומדת מבולבלת והמומה נוכח כל תוכניותיי שנגוזו ותוהה מה עכשיו? בדיוק כמו עוד 20-30 אנשים חביבים ומאוכזבים. שעומדים כמוני ומצפים שאולי תגיע שעת הכושר, כשתתקרב השעה 20:30, שאנשים שהזמינו כרטיס לא יבואו ואולי נוכל להיכנס. אבל הדקות עוברות. מודה שלא היה בי הרבה הומור ברגעים האלה... הרגשתי כל כך.... כל כך... לעזאזל!!! אז עשיתי מה שאני יודעת לעשות הכי טוב... והתבוננתי בתחושות.. אותן תחושות שעולות לי כשעוברת בי מחשבת הקלון שיצאתי ממש, אבל ממש, טמבלית! האישה החביבה בקופה מסבירה לנו שזה עניין של חוק - מותר להכניס עד 409 אנשים וכולם כבר בפנים. יש עוד אנשים ספורים ששומרים להם כרטיס כי קנו מראש ואפילו להם לא בטוח שיש מקום בתקן.. ובכל זאת אני ממתינה אולי במקרה ייפתחו שערי משיח או לפחות דלתות האולם. ובזמן הזה מתבוננת. התחושה הזו של הכאב בבטן, החולשה בידיים, היובש בפה. באסה. יודעת שהיא לא פרופורציונאלית בעליל לסיטואציה, נזכרת שהיא הרבה יותר קשה ממה שראוי לו ליורם יובל (נהדר ומבורך ככל שהוא) לקבל ממני. ושהיא בוודאי לא קיימת בגללו ובגלל ההחמצה של הרצאתו. מזכירה לעצמי שזו תחושה רדומה שנמצאת שם מתחת לפי השטח, מחכה להתעורר, והנה - בזכותו היא צפה ועכשיו, ממש בדיוק עכשיו יש לי הזדמנות לנקות משהו עמוק. וגם זכרון עמום שדווקא ברגעים דומים לזה, רגעים של תחושה אינטנסיבית שהובילה לערות, לעיתים התרחשה פריצת דרך מפתיעה בחיי. "אבל ההרצאה!!!...." אני חושבת לעצמי... וליבי נחמץ! איך זה קרה לי לעזאזל? להורים שלי זה בחיים. אבל בחיים. ושוב 1000 פעמים 'בחיים' לא היה קורה. הם היו מזמינים מראש. למה לא הזמנתי מראש? מי זוכר? איך יצאתי כזאת בת בלגניסטית לשני הורים מדעניים כאלה. אוף!! ובתווך מחשבתי עוברות כמו במסדר כל תמונות ההחמצה בחיי. מזכירות לי את קלוני. כאילו לא די. רגעים שבהם הרשמתי את עצמי בלצאת טמבלית כהוגן. השעה כבר 20:45, ההרצאה התחילה לפני רבע שעה. האישה החביבה מהקופה מסבירה לנו שאחרוני המזמינים והמנויים כבר נכנסו ואפילו הסיכוי הקלוש שיישאר לנו מקום נגוז. מקבץ 20-30 האנשים כבר התדלדל.. נשארנו כ-5 נחושים, מטופשים. מישהו שואל, "למה אתם מחכים?" ואני, ממלמלת "לנס". ומרגישה שזו באמת האמת. כי לי ברור שאני צריכה להיות הערב בפנים ואני לא נותנת לנתונים ולמציאות לבלבל אותי. כן, הכרטיסים אזלו לפני 3 שעות והיו פה עשרות מאוכזבים, אבל דווקא הערב, דווקא אני, אמורה להיות בפנים. השעה מתקדמת לקראת 21:00 מגיעות שלוש נשים שהתבלבלו בשעה ומופתעות שההרצאה כבר התחילה. אחרונות העקשניות עוזבות את השטח... ואני? עוד יושבת על הדשא. כי אני חושבת לעצמי - את ההרצאה של אורי מאיר צ'יזיק פספסתי, את המדיטציה הקבוצתית גם, גם ערב חביב עם חברה... אם אלך עכשיו הביתה סתם אהיה מבואסת מההחמצה ואז מה יהיה לי לעשות, להסתכל על התחושות בגוף, שזה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב. אז טוב...את זה אני יכולה גם כאן. יושבת על הדשא.. הכאב בבטן (לא פרופורציונאלי בעליל לסיטואציה כמו שכבר כתבתי קודם, סתם חיפש לו הזדמנות להרים את הראש) והאופן שהוא מתפשט בגוף. התחושות עושות בי צורות ומשתנות, כואבות, מהבילות, לא נעימות אבל אני איתן. מתבוננת. הדשא רך. הלילה נעים. השקט בפנים מתרחב. והנה.. אשה לידי מנופפת במעטפה: "במקרה מישהו רוצה לקנות ממני כרטיס?" "אני!!!!! בטח שאני!!!!" מחכה לנס כבר אמרתי?? והייתה יופי של הרצאה! כל הכבוד ליורם יובל שהוא באמת נהדר. אבל דוגרי... חצי השעה הראשונה של ההרצאה שאותה ישבתי בחוץ.. הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי הערב.


1 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

קולות בתוכי

עכשיו, בדיוק עכשיו!!!!! - בזמן הבידוד הזה - זו ההזדמנות המיוחדת והחד פעמית שלי ואסור לי לפספס אותה: להרים סדנא דיגיטאלית לקליניקה ולהוציא ניוזלטר. לסדר את הבית ולתקתק כל פינה (כולל ארון הבגדים כמובן!)

  • Facebook Social Icon

© 2016 יערה מורי

by BesSite

אימון הווייתי בשיטת סאטיה בשילוב יוגה

פרדס חנה ורחובות

052-5453507

yaara@haderech-b.co.il.com

 

צרו קשר