חברה


מוקדש לחברים הפרדס חנאים האהובים שבאו לחגוג איתי אתמול את חנוכת המדורה בחצר (והבית שסביבו|) - לכם ולעוד כמה חברים וחברות שהולכים איתי דרך וממלאים לי את הלב. איזה כיף שאתם בחיים שלי! תודה.

יום מסע 31.8.14 "נסעתי להודו עם כוונה לשחרר," אני מספרת לחברתי הטובה שהגיעה אלי באישון לילה. התכוונתי ללכת לישון אבל רגע של שיחה ושיתוף עם חברה דוחה את זה. את החברים שלי, כולם, קיבלתי מחדש בדהרמקוט ואני מתענגת על כל רגע של הזדמנות להיות איתם. "בעצם קיבלתי כמעט הכול מחדש" אני מספרת לה, "הכול חזר אליי". נסעתי להודו, עם כוונה לשחרר. שחררתי הכול. נפרדתי מכל הלקוחות, העסק, הקבוצות שלימדתי. שחררתי את העיסוק שלי – לא ידעתי אם אחזור ללמד ולאמן – השלמתי את כל התהליכים. אולי לא אחזור להיות מאמנת סאטית? אולי לא אחזור ללמד יוגה? שחררתי את מופע התיאטרון שלי שיצרתי. אולי לא אחזור להופיע? שחררתי את הבית, שהיה לי גם הסטודיו שטיפחתי במשך שנים. שחררתי את הידיעה שנחזור לפרדס חנה, לקהילה שכאן, והסכמתי לאפשרות לחזור למקום אחר. שחררתי את היוגה, שחררתי את הויפסנה שהיו דרכי במשך כ14 שנים. הסכמתי לאפשרות שאגלה שהדרך הזו כבר לא משרתת אותי ופתחתי את עצמי לאפשרות לגלות דרך חדשה. זמן מה לפני הודו הפסקתי להתאמן ביוגה ומדיטציה. לא רציתי להיאחז עוד בדבר מכל מה שהגדיר אותי. רציתי להיפגש עם עצמי כך, ולגלות את עצמי מחדש. חודשים אחר כך, בקורס על בודהיזם, אני לומדת שלמה שעשיתי קוראים Renunciation – פרישות, ויתור - חלק בדרך של השחרור מסבל. ביקשתי להשיל מעלי את כל כרטיסי הביקור שלי ורציתי להיפגש עם עצמי מחדש, לגלות מי זו יערה הזו. ככה, מעבר לכותרות ולהגדרות שכבר שנים מייצגות אותי מצד אחד, ומסתירות אותי מצד שני. שחררתי את כל מה שנתן סיפוק ומשמעות לחיי. קל להרגיש משמעותית אחרי שקהל מתרגש מפרגן למופע או מתאמנים פורצים איתי דרך בחייהם או שיעור יוגה שלימדתי מרטיט. אבל האם אני מסוגלת להרגיש את טעם חיי סתם ככה מעצם היותי? מתוך עצמי? בלי שום פידבק חיצוני. האם אני יכולה להרגיש שאני מספיק משמעותית לעצמי בפני עצמי בלי להיות תלויה באחרים? בעשייה שלי בנתינה שלי לאחרים? ביקשתי לשחרר את התלות הזו בהיזון החוזר. יצאתי אלייך הודו בידיים ריקות וברגליים יחפות. בידי רק אחזתי בידו של האיש שאהבתי מאוד. כשגם היא השתחררה, הכאב המפלח מולל את הווייתי והייתי כמפוזרת בחלל.

"אבל הכל חזר אלי, כמעט," אני מספרת לה. "היוגה חזרה אלי בתחנה ראשונה וארנסי. היא קראה לי ולא יכולתי לה. כשהייתי הכי בודדה ואבודה ברישיקש רציתי הביתה ונרשמתי לקורס ויפאסנה. ידעתי איפה יהיה לי בית אפילו בקצה העולם... מורה ליוגה שלמדתי אצלו, ביקש ללמוד ממני ויג'ננה יוגה ומצאתי את עצמי מלמדת... בדהרמקוט פרחתי, ואז הבנתי שהיא מזכירה לי את פרדס חנה וידעתי בדיוק איפה אנחת כשאחזור לישראל. שוב ושוב מצאתי את עצמי מקשיבה לאנשים ואותם מופתעים ממה שההקשבה הזו מוציאה מהם. "אני לא יודעת למה אני מדברת על זה פתאום... לא חשבתי על זה שנים..." משפט שחזר בשיחות והזכיר לי את הייעוד שלי, הקשבה חומלת. מאמנת. את האימון הסאטי פגשתי גם בקורס על בודהיזם. קיבלתי שמות והסברים לדרך שבה אני הולכת. 3 שיחות סקייפ שהיו לי עם המאמנת שלי היו מהחוויות המשמעותיות ביותר שהיו לי במסע וידעתי מי האישה שתמשיך ללוות את ההתפתחות שלי כשאחזור לארץ." "את בעצם בחרת בדברים מחדש" "כן, מחדש". בדהרמקוט גם פגשתי חברה. את יערה. זו לא מטאפורה למפגש עם עצמי. פגשתי חברה שבמקרה גם לה קוראים יערה – אישה מופלאה שנכנסה לי עמוק ללב ויכולנו לחלוק את חיינו ונפשנו זו עם זו. הייתי אחרי ארבעה חודשים ללא חברה קרובה ובשבילי זה נדיר מאוד. בישראל תמיד יש לי חברות קרובות. את המשבר של הפרידה שעברתי, אחד הכואבים בחיי, עברתי כמעט לגמרי לבד. שתיתי את יערה בצמא. התרגשתי לחלוק אתה הכול, התרגשתי להקשיב לה, הרגשתי איך כשהיא איתי אני פתאום אחרת- יצירתית, מעניינת, שמחה, מצחיקה... איך אני מחפשת רק אותה כשאני מתפנה, כששיעור יוגה נגמר למשל. אין לי טלפון... אני הולכת לקצה השני של הכפר, בטח אמצא אותה בצ'אי שופ. זמנים ארוכים של מדיטציה הביאו מרפא עמוק לכאביי אבל לא נשאו אותי לגבהים שחברות עם נשמה קרובה הביאה אותי אליהם. הרגשתי איך הפרח (שהוא אני) שהיה מסתדר במדבר, בצום מתקשורת, בשתיקות ממושכות, בהתבוננות פנימית יסודית. איך הפרח הזה משגשג ומלבלב במלוא תפארתו וחוגג את חייו בלגונה של מים. מים של אהבה, קרבה ואינטימיות של הלב. "אישה צריכה חברה קרובה" אומרת לי תמי. אני מהנהנת. "כשפגשתי את יערה, מצאתי את כל החברות שלי מחדש. הבנתי כמה אתן מרכזיות בחיים שלי, כמה אתן חשובות לי." " לא ידעתי שככה שחררת הכול" היא אומרת לי "איזו אמיצה את!." ושתיקה. אני רואה. אני רואה שהיא רואה אותי. ומיתר עמוק בליבי זע ומנגן את הצליל האחד. חברה.

Yaarah Gur Arye Tammyula Ben-hadarNaama Tel TsurNoa MeyerNoa Idan יובל- דיקור סינייואב ניומן-טיפול רגשי חוויתי Amir Rivlin Inbar CarnyBoaz Franklinרן סדן-תרפיה בתנועה-פסיכותרפיה Gali Rosenberg Hadas OfekOfer Chay Helit Hazum Nava LichtnerRan Lichtner גד אנדריי פור Edna Appelbaum Namdar (טוב, התעייפתי מלהמשיך לתייג... אל תקחו את זה באופן אישי אם אתם לא כאן ;) )


  • Facebook Social Icon

© 2016 יערה מורי

by BesSite

אימון הווייתי בשיטת סאטיה בשילוב יוגה

פרדס חנה ורחובות

052-5453507

yaara@haderech-b.co.il.com

 

צרו קשר