הלילה בחלום יצאתי מהמבחן מרוצה. ואחר כך גיליתי שלא מילאתי את ההנחיות כמו שצריך. היו כמה שאלות אמריקאיות ואחריהן שאלה שאני אמורה לענות עליה באורך של כעמוד וחצי. בחלום שכחתי שזו ההנחיה ועניתי רק פסקה. ביום שלישי הקרוב, במציאות, יהיה המבחן. מבחן ב"יחסי מטפל מטופל". קורס קצר שעוסק בהיבטים פסיכולוגיים של מערכת היחסים בתוך הקליניקה. חובת לימודים שהייתי צריכה להשלים כדי לקבל תעודה של מטפלת עיסוי מוסמכת. במציאות, הרגיז אותי שאני מחוייבת לעבור את הקורס הזה. אחרי שיש לי קליניקה למעלה מ-5 שנים ואני מנהלת מערכות יחסים עמוקות מאוד עם עשרות מתאמנים לאורך התקופה הזו. ניסיתי להשיג פטור (הי!! זו המומחיות שלי. אימון סאטי, הוא עבודה רגשית מאוד עמוקה שנוגעת בכל נימי הנפש, לא פחות מטיפול פסיכולוגי.) אבל לא קיבלתי את הפטור. עולם הידע שאני באה ממנו הוא של הבודהיזם והאימון ההווייתי ולא הפסיכואנליזה. בסוף נהנתי בקורס, לעיתים רחוקות השתעממתי ולעיתים נוספות הרגשתי שהוא מבלבל אותי ומסיט אותי לדרך זרה לי כשאני כבר שלמה עם הדרך שלי. יחד עם זאת בסיכומו של דבר הרווחתי. למדתי לחשוב דרך משקפיים אחרים, שגם אם הם לא תמיד מתאימים לי, אני יודעת שאני חופשיה להניח אותם ברגע שארצה. הרבה פעמים שואלים אותי - מה ההבדל בין אימון סאטי לטיפול. כל תשובה שאני נותנת לא מספקת אותי. עברתי טיפול פסיכולוגי 3 שנים ואני מתאמנת בשיטת סאטיה 6 שנים. כל התהליכים היו לי פוריים מאוד ומצויינים והיו לי מטפלות, מאמנות ומאמנים נפלאים אחד אחת. אני יודעת על בשרי שזה הבדל עצום ובכל זאת לא יודעת להסביר אותו ממש. אני יודעת שאני מאמנת סאטית ולא מטפלת אבל לא מצליחה בדיוק להסביר למה. הלילה בחלום קיבלתי רמז קטן.
כשהבנתי (בחלום!) שלא מילאתי את ההוראות כמו שצריך נגשתי למורה בבהלה ושאלתי אותה מה אפשר לעשות. בחלום, המורה נהפכה ממש להיות מרשעת (ולא, במציאות היא דווקא בן אדם מאוד נחמד) היא אמרה לי שהמבחן שלי גרוע, שגם השאלות האמריקאיות שגויות ברובן. הופתעתי מאוד. הייתה לי הרגשה שאני שולטת היטב בחומר. שהניסיון שלי ניכר. היא אמרה שרואים שלא הבנתי כלום לאורך כל הקורס. אמרתי לה שאני הרגשתי שכן הבנתי, שזה מפתיע אותי ושאלתי מה אפשר לעשות. היא אמרה שאגש למבחן בפעם הבאה שיהיה. עוד חצי שנה. נחרדתי. חשבתי על מטופלים שמחכים שאתחיל לטפל ואני נמנעת בגלל שעוד אין לי תעודה (זה נכון במציאות). חצי שנה זה המון זמן. "אבל אני חייבת את התעודה עכשיו!" עניתי לה בחלום בתחינה ובבהלה, על סף בכי. "אני צריכה את זה כדי שיהיה לי ביטוח. אני חייבת להתחיל לטפל, מטופלים מחכים לי. אני לא יכולה לחכות חצי שנה!" כשהיא, שמאמינה כל כולה בחשיבות הידע שהיא מעבירה ומלמדת, שמעה שאני רוצה לעבור את המבחן בשביל הביטוח, זה כנראה עורר בה כעס והיא ענתה (בחלום!!): "את לא שפויה" ואני (בחלום) כששמעתי את המילים: "את לא שפויה" הרגשתי עלבון נורא וחוסר אונים מטורף מול המערכת הנוקשה וההגדרה הפסיכואנליטית הפסקנית. התחלתי לחשוב מה אני יכולה לענות ואיך להתגונן אבל הרגשתי שכל מה שאומר יהיה חסר טעם. שמתי לב לחוויה שלי בגוף, המחנק הצורב בגרון והנשימה. ואז עניתי לה בשלווה: "את אומרת שאני לא שפויה. ומה אנחנו יכולות לעשות לגבי הציון שלי?" גם עכשיו בזמן ערות, אני חושבת שזו פשוט תשובה גאונית. אני ממש מרוצה מעצמי. אז לכל מי שעוד שואל ומתלבט מה זה אימון סאטי ובמה זה שונה מטיפול. זה אימון שמתמקד בהוויה שלנו, ביכולת להיות בכל הוויה – רגועה, נינוחה, בהירה, אסרטיבית – ללא קשר למה שאומרים ועושים לנו. כן – גם אם דמות סמכות אומרת לנו משהו שממש פוגע בנו. הדרך לנהל את ההוויה היא דרך תחושות הגוף. להכיר אותן מאפשר לזוז מעמדה של חוסר אונים ומגננה בדיוק כמו שקרה לי בחלום – ראיתי את המחנק ויכולתי לשוחח ממקום מודע ומאוזן. אני מודה על למעלה מ-6 שנים של אימון סאטי ו-17 של ויפסאנה שהביאו אותי לזמנים שאני יכולה להתבונן בתחושות שלי גם תוך כדי חלום. ולה שבמציאות היא מורה ומטפלת מעולה וקיבלתי מהשיעורים שלה הרבה מאוד.