חוזרת מסוף שבוע של מומו, קסם אחד גדול. המפגש עם מעגל החברים האהובים, שותפים ליצירה, ללב, להתפתחות... קהילה. בטבע, בין העצים. על רקע האש שהשתוללה השבוע... מפגש אחר. היו שתהו, ושאלו אותי אם באמת יש לי אומץ לצאת ליער. אבל היער הוא בית, והרגשתי בטוחה. ובסופו של דבר המפגש עם הסיפור ועם מומו. בכל פעם שאני מגלמת את מומו, אני מרגישה שהנה, אני בדיוק במקום שלי. אני כל כך אוהבת להתחבר אליה, אל הילדה המיוחדת הזו, שיודעת להקשיב. בסוף אחת ההצגות אמרה לי ילדה: "כל כך שיחקת את מומו שלפעמים חשבתי שאת באמת מומו". באותו רגע רציתי לשאוג מהתרגשות ולחבק אותה בטירוף... לא למדתי בבית ספר למשחק אבל קיבלתי את התעודה הכי שווה בשבילי. ואתמול הרגשתי את מומו בתוכי, חיה פועמת ומספרת את עצמה. פתאום יצאו ממני דברים חדשים. גיליתי שגם אחרי 12 שנים של היכרות אפשר להפגש מחדש, ברעננות. תודה מומו, שאת מלמדת אותי אותך. תודה למעגל המומואים - אין כמוכם! תודה ליער, לעצים שממשיכים להתקיים גם אחרי גל האש הזה. תודה לקהל המקסים, שצחק, התרגש, חיבק ולכמה חברים אהובים במיוחד שהגיעו להיות חלק ממנו.
עוד על מומו
עודכן: 18 ביולי 2023