מוסרת לאלכס הסנדלר הנחמד ממרכז המושבה את הנעליים לתיקון. אלכס הסנדלר הנחמד: אבל זה לא יהיה כל כך מהר, (הוא אומר בחשש) זה ייקח זמן. עד יום שני. אני (חושבת לעצמי... יום שני?! זה לא כל כך רחוק, למה הוא מודאג?) אומרת: לא נורא, זה בסדר. בלי לחץ. אם זה יהיה שלישי או רביעי גם בסדר, העיקר שתהיה רגוע ולא בלחץ. (השקט הנפשי שלו באמת נראה לי יותר חשוב באותו רגע מזה שאקבל את הנעליים שלי יום-יומיים קודם). האישה מאחורי קצת צוחקת. נראה לי שהיא מופתעת מהחביבות שלי וכמה אכפת לי משלוות הנפש של הסנדלר הנחמד. היא לא יודעת שאני סתם אגואיסטית ושבעיקר אכפת לי מעצמי ומהנעליים המיוחדות שלי שאני אוהבת.
אני יודעת שמה שקובע את התוצאות בחיים זו ההוויה בזמן הפעולה. לכן אני גם מבינה שאם הסנדלר הנחמד יהיה רגוע כשהוא מתקן לי את הנעליים אז הן יצאו בסט. ואני אוהבת את הנעליים האלה. מאוד! אני מבקשת שלא יהיה בלחץ ואני יודעת שאקבל את התיקון הכי טוב שאפשר. 😜 ועל הדרך זוכה לחיוך גדול ולבן ברית שסוף סוף נכנסה לו לקוחה שלא מכניסה אותו לסטרס.