למה הפסקנו לשאול למה


לילה. אני חוזרת אחרי יום מרגש וקשה ללכת לישון. משוטטת כאן. פתאום רואה את הפוסט הזה שמתחיל בשאלה: "ילדים אינם פוסקים מלשאול "למה?" על מה מצביעה אובדן היכולת של המבוגר לשאול "למה?" במהלך השנים? מה מסמל האובדן הזה לדעתכם?" השאלה הזו מעוררת אותי. 2:30 בלילה או לא 2:30 בלילה - אני מוצאת את עצמי כותבת... למחרת מקבלת הודעה בפרטי: המחבר אהב את התשובה שלי ורוצה להעניק לי ספר במתנה!! וואו, איזו מחווה מרגשת :) אז בימים אלה ממש הספר נמצא בדרך אלי. עוד לא קראתי אותו אבל אני שמחה לפרגן לאיש נדיב שחולק את ההשראה שלו. וגם לשתף אתכם בתגובה שכתבתי: "שאלה יפה מאוד! בלי לקרוא שום דבר מהטקסט או התגובות עונה מה שעולה לי עכשיו... אני חושבת שמבוגרים יותר מפחדים להיות חסרי אונים. ילדים מוכנים ביתר קלות להודות בחוסר האונים שלהם. כמבוגרים אנחנו עושים אלפי תכסיסים כדי להכחיש בפני העולם וקודם כל בפני עצמינו את העובדה שאנחנו פשוט חסרי אונים. השאלה "למה" כמעט תמיד מפגישה עם חוסר אונים בגלל שבעצם אף פעם אין לה ממש תשובה. אף ילד ואף מבוגר לא באמת יודע למה הוא עושה דבר זה או אחר. אנחנו עושים, חושבים ומרגישים - כתוצאה של שפע תגובות אוטומטיות ובלתי מוסברות. וכמובן שדברים חיצוניים לנו כמו גורמי הטבע הם עוד יותר מסתוריים וחסרי תשובה לשאלה "למה". ואולי בהזדמנות זו אני גם אוסיף שבפעמים שאני כן שומעת מבוגרים משתמשים במילה "למה" אני מזהה צרימה של זיוף. רוב המבוגרים השתמשו בה לא כמילת חקירה או שאלה אלא דווקא כתוכחה ושיפוט כגון "למה אני שוב עושה את זה לעצמי?!". למעשה יש כאן חוסר יושר. משתמשים במילת שאלה אבל אין שאלה אלא טענה וביקורת עם סימן קריאה בסופה. אולי בכל זאת נחזיר את המילה "למה" ללקסיקון ונסכים להודות שאנחנו פשוט חסרי אונים לגבי הרבה דברים בחיים שלנו?

בעיקר נוכח השאלה למה אנחנו שוב ושוב חוזרים על טעויות או הרגלים שפוגעים בנו."

הספר נקרא "מנגנון הנפש" מאת יואב זוהר

https://www.mendele.co.il/product/manganonhanefesh/?aff=fbclid=IwAR1PwmvPWZOcWfn9beBc4p1rUjUE11wFJ3Sxa0E-2mm7gkfOBEPEfv7Vv30/


0 צפיות
  • Facebook Social Icon

© 2016 יערה מורי

by BesSite

אימון הווייתי בשיטת סאטיה בשילוב יוגה

פרדס חנה ורחובות

052-5453507

yaara@haderech-b.co.il.com

 

צרו קשר