תתארו לכם שיש לכם זרע ממש מיוחד ואתם מחפשים את האדמה הפורייה ביותר לזרוע אותו. אתם מוצאים אותה ומתחילים לעבד אותה ולהשקיע בה ובסוף מניחים את הזרע הקטן בתוכה. תארו לכם שהוא מתחיל לנבוט ואתם מטפחים אותו יום יום. אתם מגננים את הצמח הקטן, משקים, מגנים מהרוח והשמש והשתיל הקטן גדל ומכה שורש. הוא מתחיל לצמוח והופך לעץ קטן עם פירות טעימים.
תארו לכם שאחרי שלוש וחצי שנים של גינון אתם מבינים שהגיע הזמן להמשיך בדרך. אתם מחפשים את האדם המדוייק שימשיך לטפח את העץ הקטן שלכם, שיאהב אותו וייתחבר אליו וישקיע בו לפחות כמוכם, אם לא יותר. אתם מוצאים אותו ויוצאים לדרך שמובילה אתכם רחוק ממנו.
תארו לכם, שאחרי שלוש שנים אתם במקרה נקלעים לאותו איזור וקופצים לראות מה שלום הזרע שלכם. אתם מגלים עץ פורח וגדול, מלא פירות ומעגל של אנשים יפים בצל שלו שרים ומנגנים.
אז... (לוקחת נשימה עמוקה) בדיוק ככה הרגשתי ביום חמישי, כשבאתי לבקר ב'מרקיה' של הלה ומאיר, בבית הלב אותו מרחב שפעם היה הבית והסטודיו שלי, שקראתי לו "האשראם".
לפני יותר מ-7 שנים חיפשתי בית שאוכל גם ללמד בו יוגה. הגעתי ליחידה של איזבל ברחוב גוש חלב 17. היה לי קשה לדמיין שם סטודיו: רהיטים גדולים ושחורים, רצפה חומה וכבדה, קיר צבוע בצבע חום-חרדל עם סדק צבע גדול באמצע... נעזרתי בכל כוחות הדמיון שלי (ובחברתי הטובה ענבר שהייתה איתי) והצלחתי לראות שם משהו אחר...
ואז: צבע לקירות, שטיחי מחצלת, מאוורר תקרה, מזגן, וילונות רכים תכולים, אהילים עדינים, כונניות קש... המקום הפך למרחב. פתאום היה לי סטודיו ליוגה. זה היה הרבה יותר מכל מה שדמיינתי לעצמי!!
ואז... שעות רבות של שיעורי יוגה מקום שבו תלמידים עברו איתי תהליך. וגם אירועים אחרים של לב - נתנאל גולדברג בשירת תפילה אחת לחודש, הרצאות, הופעות. רציתי שזה יהפך למרחב של התפתחות וריפוי.
וכשנסעתי להודו חיפשתי מורה ליוגה שתאהב את המרחב ותמשיך ללמד בו. מצאתי את יסמין המהממת ו... שחררתי. נסעתי, חזרתי, כבר לא המשכתי שם.
ביום חמישי האחרון, ענבר אמרה לי שיש שם אירוע ובאתי.
קידמו את פני המון זוגות של נעליים בכניסה. ארוע גדול, בדיוק כמו שהיה בחזון שלי. וכשעליתי ראיתי מעגל מפואר של של אנשים מתוקים בערב של שירת תפילה עם זמר ונגנית... צ'לו! מרקים, צ'אי, הכל עשוי במלא אהבה, ותשומת לב. כל זה היה קסם אחד גדול ופשוט עמדתי נפעמת.
קשה לתאר את ההתרגשות להכנס למרחב שהיה פעם כל כך שלי והוא כבר לא, אבל אני מרגישה את הלב שלי ממשיך לפעום בו. כמה אהילים ופריטים אחרים קרצו אלי מהעבר ואישרו לי שזה לא רק בדמיון שלי.
זה היה כמו לראות את החלום שלי מתגשם, אחרי שהנחתי לו והמשכתי לדרכי.
מאוחר יותר דיברתי עם מאיר, איש מתוק שביחד עם חברתו הילה גרים ומרימים את המקום: "כשנכנסנו לכאן, הרגשנו שיש כאן אנרגיה מיוחדת, ישר ידענו שזה המקום". וידעתי... ידעתי שהמנגינה שלי המשיכה לנגן הרבה אחרי שאני כבר לא הייתי לשיר אותה.
יואב אמר לי: תחשבי כמה פעמים בחיים אנחנו שולחים את הלחם שלנו ולא יודעים לאן הוא מגיע, אבל הוא ממשיך להתפתח ולצמוח.
ואת זה אני מחזירה ומהדהדת לכם: בית זה דבר פיזי, לכן זכיתי לראות את זה במו עיני. אבל תחשבו על כל הזרעים שאנחנו זורעים, אנחנו אף פעם לא יודעים לאן הם מתגלגלים. מורה שמלמדת שיעור לחיים, חונכת שרואה ילד, מישהו שאמרתם לו מילה טובה, איש זר ברחוב שעזרנו לו, חבר שהיינו עבורו, הבן שלנו שנהגנו בו בחמלה אפילו שפישל, שיר יפה שכתבנו שנכנס ללב, אירוע שיצרנו ואולי אפילו פעולה קטנה שלא ייחסנו לה בעצמינו הרבה משמעות אבל עבור מישהו אחר היא הייתה השראה.
כל אלה ממשיכים לעשות את הפעולה שלהם בעולם, להניב פירות שיניבו עצים נוספים. אנחנו אף פעם לא יודעים מה התוצאות של הזרעים שלנו. אבל הם שם, ממשיכים להתפתח ולשאת פירות, להיטיב בעולם. ובגלל שאנחנו אף פעם לא יודעים מה התוצאות של הזרעים שלנו חשוב שנזכור להוקיר את עצמינו בשעת הזריעה ולא רק לחכות לתוצאות. כל זרע שנזרע באהבה ותשומת לב, יש לו את כל הסיכוי ללבלב ולפרוח, אפילו אם אנחנו לא יודעים. כמה כוח יש לזריעה שלנו! נולדנו לברוא עולם :)
תודה ל: ענבר החכמה שעזרה לי לבחור בו, ליסמין פרבר שטיפחה את המרחב בים של אהבה, לאיזבל עדן בעלת הבית שיצרה אותו, אפשרה ותמכה. למאיר והלה שהפכו אותו לבית הלב - בית לאירועים סדנאות וטיפולים וממלאים אותו בכל כל הרבה טוב ולב. לכל התלמידים שתרגלו בו יוגה, המטופלים והמתאמנים, האומנים שמופיעים בו, ומי שבאים לבקר ולשיר בו - תודה על החזקת התדר. תדר של ריפוי בעולם.