מיגרנה


תובנה משבוע קשוח של מגרנות: (מזג האויר בשילוב עם עוד כמה רכיבים הביאו באמת לחוויה מיוחדת). כשאת במגרנה (כלומר אני) את עושה את הכל - חצי כוח. וזה רק את מה שאת כן עושה. כי יש רשימה ארוכה של דברים שאולי היית עושה אם לא היית במגרנה אבל יש לך פטור. ואת גם מרשה לעצמך בכיף. מגיע לך כי את במגרנה וזה לא נורא. תנוחי. תקחי באיזי. את מפרגנת לעצמך. ואז בסוף היום את מסתכלת אחורה (כלומר אני) ורואה את כל מה שלא הספקת. מה, לא יכולת יותר? תראי איך הכל תקוע. למה את לא עושה עם עצמך יותר! ואז את חוטפת עוד יותר מגרנה. ככה זה כשבאים אלייך בטענות וביקורת (כלומר אלי). כי בסופו של דבר מסתבר, שלא היית כזאת חמודה לעצמך כמו שחשבת ולא באמת שחררת ופרגנת. ובחדרי חדרים המשכת לספור לעצמך נקודות (בעיקר שחורות יש לומר) בערמומיות. ואז את מתוודה ביניך לבין עצמך לבין הפייסוש... שעם כל ההתפתחות העצמית הזו, אחרי הכל, יש עוד כמה דפוסים שמפותחים להם כל כך יפה, שיש לך עוד דרך יפה לעבור (כלומר לי).

***

לפני כמה ימים שיתפתי כאן שעברתי שבוע קשוח במגרנות. המטרה שלי הייתה לשתף בהתבוננות שהייתה לי על היחסים הפנימיים והרגשיים בתוך זה ולתת בזה ערך לאנשים שסובלים ממגרנות או מכל תופעה פיזית אחרת. אני בטוחה שיש שלקחו מזה ערך. במקביל אני מקבלת כל מיני פניות עם עצות לטיפול במגרנה וגם שאלות - איך יכול להיות שאני עם הכלים שלי לא יכולה לטפל בזה. אז ככה: איזה מתוקים אתם. אני מוקירה את הרצון לעזור אבל כרגע אין לי צורך בעצות. אני עוברת עם המגרנות שלי מסע ריפוי של חיים. הן מלוות אותי מכיתה ג'. לאורך השנים כבר קיבלתי כל כך הרבה סוגים שונים של טיפולים (דיקור, מגע, אנרגיות.. מה לא ;) ). בסופו של דבר מה שהכי עובד לי זה העמקה של ההכירות והיחסים שלי עם עצמי ברבדים מאוד עמוקים. הן לימדו אותי דמיון מודרך אי שם בגיל 16 ואחר כך את העבודה עם תחושות הגוף, הנשימה, היחסים הרגשיים שלי, היוגה ועוד כה הרבה. הן קרבו אותי לעצמי, וככל שהתקרבתי הן נרגעו יותר ויותר. הכאבים שלנו הם בדרך כלל מורים גדולים עבורינו. וכך המגרנות שלי עבורי. בתוך היחסים שלנו, ככל שאני קשובה להן יותר ולומדת אותן, הן רגועות יותר ונדירות יותר. ועם זאת, יש פן של ענווה שלמדתי עם השנים. עם כל הידע שרכשתי לפעמים המגרנה עוד תשאר. ויהיה לי קשה וכואב ולא נעים. לפעמים לא נעים בחיים, זו האמת (אפילו הבודהה אמר ;) ). כל עוד אני אחוזה ברעיון שזה בידיים שלי למגר את המגרנה אז אני בעצם לא מקבלת את זה שכרגע היא כאן. אני כועסת עליה בתוך תוכי (בעצם על עצמי שאני "לא עושה מספיק") ומחכה שהיא תעבור. דווקא זה תורם להישארות שלה ולהיאחזות שלה בי. אנחנו נכנסות לסוג של מאבק כוח. מיגרנות הן עניין מורכב מאוד. הן מושפעות מתזונה, מצבי רוח, מזג אויר, הורמונים, מחלות, (מסתבר למשל שיש לי השבוע היה איזה וירוס שבכלל לא הייתי מודעת אליו), מתח רגשי, נשימה לקויה, שינה ועוד...(אגב, זה נכון לעוד הרבה תופעות בריאותיות). יש אנשים שטיפול באחד הסימפטומים האלה יביא לריפוי מלא של המגרנה ואחרים שטיפול בכל הסימפטומים האלה יחד יביא להטבה חלקית. כל אחד מאיתנו כה שונה. בדיוק בנקודה הזו אני מזמינה רכיב של ענווה. אני חושבת שכדאי להיות זהירים עם המחשבה שאנחנו יכולים "לרפא" את עצמינו או אחרים. אין דבר אחד שתמיד עובד לכולם. אנחנו לכל היותר יכולים לטפח מרחב פיזי, רגשי ואנרגטי שייתמוך בתהליך הריפוי ולסמוך על הגוף החכם הזה שיעשה את המיטב. פעמים רבות קורה במרחב הזה נס ואפילו מחלות קשות מאוד נרפאות. את זה ראיתי קורה שוב ושוב.

שנרגיש מצויין.

מצרפת בתגובה הראשונה את הפוסט הקודם. בקישור מאמר מקצועי על התמודדות עם תופעות כרוניות ומגרנות.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

קולות בתוכי

עכשיו, בדיוק עכשיו!!!!! - בזמן הבידוד הזה - זו ההזדמנות המיוחדת והחד פעמית שלי ואסור לי לפספס אותה: להרים סדנא דיגיטאלית לקליניקה ולהוציא ניוזלטר. לסדר את הבית ולתקתק כל פינה (כולל ארון הבגדים כמובן!)

  • Facebook Social Icon

© 2016 יערה מורי

by BesSite

אימון הווייתי בשיטת סאטיה בשילוב יוגה

פרדס חנה ורחובות

052-5453507

yaara@haderech-b.co.il.com

 

צרו קשר