חופש

כשאני קובעת משהו, בפרט כשאני מפרסמת אותו, אני ממש, אבל ממש עושה מה שאני יכולה כדי לא לשנות. ועכשיו... הו עכשיו... החלטתי לדחות. אחרי שבוע שהרגשתי בחצי כוח (וחצי חולה) והתקשיתי להתפנות להזמין את הנשים האהובות לי ובכלל לשתף ולהכין את המאורע. החלטתי שכך. אני דוחה.

אפשר היה להתאמץ יותר. יערה של פעם בטח הייתה עושה הכל כדי לא לדחות, נלחצת ומתאמצת. אבל מה שלמדתי זה שההוויה שלי היא זו שקובעת את התוצאה. כשבחורה יוצאת לדייט והיא לחוצה (כי היא כבר רוצה להקים משפחה, והגיל והביציות וזה)... זה פחות עובד. אם היא נינוחה, נרגשת ושמחה מהמפגש החדש.... אז יש לזה יותר סיכויים לעבוד. אז באותה הרוח כשאני עושה ''סלון כלות רגשי'' מה שיעבוד זה שאני אהיה נינוחה ומתרגשת ושמחה לקראת זה. להזמין בלחץ כי זה עוד 4 ימים לא עובד. אולי זה מייצר תוצאה. אולי היו בסוף מגיעות 12 נשים והיינו עושות סלון. אבל לא התוצאה שאני רוצה!! אני רוצה מרחב שמח, כיפי, נושם, נינוח ומאפשר. אז אפשרתי לעצמי, ולקחתי עוד שבועיים.