תקיעות


אם אפשר את זה ביותר תקיעות...

***

לפני כמעט שלושה חודשים השלמתי פרק של שנה מטורפת שבה גם שיפצתי את הבית, גם הכרתי את ליאור והילדים, גם ארזנו את שני הבתים שלנו וגם עברנו לגור יחד.... כל פעם שאנחנו נזכרים בזה אנחנו קצת המומים לחשוב שוב על כל מה שעברנו. ונושמים לרווחה שזה מאחורינו.

סיימתי עם הלשון בחוץ.

ועם הגינה - שנקרא לה הקליניקה שלי - זנוחה לחלוטין.

זנוחה, הכוונה מבחינת תשומת הלב שלי. ההשקעה מעבר לשעות הפגישות, פרסום של טקסטים, סנדנאות, התרחבות. למעשה הופתעתי שמתאמנים ממשיכים להגיע אפילו כשהפוקוס שלי היה במקום אחר. האמת - שזו הייתה עדות מרגשת לזה שמשהו עובד במרחב האימוני שלי, גם כשמרכז הכובד של החיים שלי על בחירת קרמיקות והתעמתות עם אנשי מקצוע.

***

לפני שלושה חודשים - אחרי חנוכת הבית

חזרתי לגינה הזנוחה הזו... לטפל בה והיה ברור שמשהו חדש חייב לקרות לקרות כאן. צריך לשתול סדנאות חדשות, בא לי עץ של הרצאה, יש מקום וצורך לצמחים רעננים של תהליכי אימון חדשים.

האדמה הייתה קשה וקודם כל היה צריך להבין מה אני עושה עם המיגרנות שלי. אז התחלתי תהליך אצל נטורופתית.

והיו בגינה עשבים שוטים. הבנתי שמשהו כבר לא עובד לי בקליניקה הקודמת. ועברתי ממנה לקליניקה בבית.

הסתכלתי מתוסכלת על הגינה הפרועה. מאיפה מתחילים לארגן את כל הבלאגן הזה?

אני חייבת לדשן את האדמה הזו לפני שבכלל אתחיל לזרוע בה משהו: נרשמתי ללימודי יוגה, והשתלמות על מצבים רגשיים פוסט - טראומטיים ופגיעות מיניות ובכל זאת צריך להתחיל לזרוע זרע נרשמתי ללימודים של יצירת הרצאה. התחלתי בהם. וגם נרשמתי למחקר מוח - של מתרגלי ויפאסנה ותיקים - זה בטח ידרבן אותי לחזק שוב את תרגול המדיטציה שלי, ומה יותר מרגש מלתרום את המוח שלי להוכחת החשיבות של מדיטציה.

***

ואז -

שפעת. שבוע. ואחריה עוד שבוע חוזרת לעבוד בעצלתיים. כבר לא מדבקת אבל השיעולים מתישים אותי. מגיעה ללימודים אין לי קול כולם מגישים את ההרצאות חוץ ממני. ואחרי השבוע הזה פתאום דלקת ריאות עוד שבוע. מנוטרלת לגמרי עצירת בלימה. מבטלת את ההשתתפות במחקר, ההשתלמות על מצבי פוסט טראומטיים קורית בלעדי ובעיניים פעורות אני קוראת את השיתוף של המשתתפים - כמה היא הייתה מוצלחת וחשובה, מקווה להחלים לפחות עד יום שישי ובסוף מודיעה ונעדרת גם מהיוגה וכמובן מבטלת גם את כל האימונים של השבוע.

בפייסבוק אנשים יפים, זורחים, עושים, מתפתחים. ואני - מה יש לי לתת לעולם? חוץ מכמה שיעולים כל כמה דקות, לרוקן את מערכת הנשימה. שהיא בעצם בסיס הידע שיש לי לתת בעולם הזה. ועכשיו הוא חסום. כלומר. תקוע

הנה מפה לשם אני כבר כמעט חודש....

***

ינואר מסתיים לו - עבדתי בקושי חצי חודש. בטוח שלא לזה התכוונתי כשרציתי לגנן את הקליניקה שלי.

תקיעות.

***

הבוקר חוזרת לגינה שלי. מגששת מה נשאר ממה ששתלתי כשזנחתי אותה ככה שוב. מאיזה עשבים להתחיל. מגלה שחלק מהיופי קרה בלעדיי דווקא כשנחתי - והנה בתוך המחלה התפתחה לה מחוייבות חזקה לתזונה שתיטיב את כאבי הראש שלי עם כל הוויתורים על סוכר, וקקאו, וקמח ועוד אינספור דברים אהובים.

הנה בכל זאת האדמה כאן יותר רכה, אולי בכל זאת נוכל לשתול בקרוב. אולי לא כזו תקיעות אולי זה מה שהגינה שלי הייתה זקוקה לו...

***

שני מתאמנים משלימים תהליך בשבוע הבא. הגינה באמת לא הייתה מצומצמת כל כך זמן רב.

מה לשתול ואיפה להתחיל??

אולי מסגירת חשבונות ינואר - הרי הכי חשוב ניקיון כלכלי בעסק

או משיעורי הבית לקורס - עוד יומיים הלימודים וצברתי פער שאללה יוסטר

אולי מלשתף קצת ולכתוב - ? להשמיע את הקול שלי בעולם דווקא עכשיו כשהוא ככה צרוד וקשה לי לדבר.

וואללה, דווקא היה בזה משהו נעים, משחרר.

(בתמונה - את הערוגה בבית דווקא הספקנו לטפח בזמן הזה)


  • Facebook Social Icon

© 2016 יערה מורי

by BesSite

אימון הווייתי בשיטת סאטיה בשילוב יוגה

פרדס חנה ורחובות

052-5453507

yaara@haderech-b.co.il.com

 

צרו קשר