אחרי שני הפוסטים הקודמים ששיתפתי הבנתי שיצרתי קצת מתח. אז החלטתי הפעם להתחיל בשורות התחתונות. אז הנה הן - השורות התחתונות (ואלה שמתחתיהן):
1. אני בזוגיות. מדהימה (כבר כ4 חודשים), כנראה השלמה והיפה ביותר שחוויתי בחיים שלי. אני בהודיה עצומה ואני מאושרת. :)
2. אני עדיין מחפשת פרטנר להביא איתו ילד/ה לעולם. כלומר אבא שיחלוק איתי הורות-משותפת.
3. בן-הזוג האהוב שלי, הוא שותף מלא למסע הזה, ותומך לחלוטין ברעיון של ההורות-המשותפת.
4. זו בחירה יחסית לא שגרתית. הורות-משותפת גם ככה זו בחירה לא שגרתית. נקודה. אבל הורות-משותפת במצב שאת עם בן-זוג, היא עוד פחות שגרתית.
5. שגרתיות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי ;)
6. כן, שואלים אותי בערך כל הזמן: "אם הוא בן-זוג שלך, אז למה לא איתו?" אפילו הבחורים הסטרייטים וההומואים מאתרי ההיכרויות להורות משותפת מתקשים להבין (והם לא בדיוק שמרנים).
7. ויש שמרחיבים: "את עוד צעירה, למה להתפשר? תמצאי מישהו להקים איתו משפחה". ואיך להסביר שאני מאושרת וזו הכי לא התפשרות בעולם ואיך להסביר שהוא, והילדים שלו והמשפחה שלו הם משפחה עבורי עכשיו. ואיך להסביר שגם לי, לפני חצי שנה זה נראה היה כמו הסכם פשרה והיום זאת נראית לי פשוט הבחירה הכי מושלמת ומאושרת עבורי? (על זה בפוסט נוסף).
8. למצוא פרטנר להורות-משותפת זה לא בהכרח קל. בואו נגיד שזה לא מספיק שגבר רוצה ילד/ה ואני רוצה ילד/ה. צריך שיהיה בסיס ערכי דומה, תפיסת עולם חינוכית דומה, חיבור רגשי מסויים. (כן... הבחור הזה שישבתי איתו לדייט ואחרי דקה הרגשתי שאני חנוקה ורוצה לברוח... אז... לא). אנחנו הולכים להיות המשפחה הכי קרובה זה של זו. זו צריכה להיות חברות אמת עמוקה.
9. וזה עוד בלי השיקולים הפרקטיים של איזור מגורים (על אחת כמה וכמה - אם הפרטנר הפוטנציאלי עם לקות ראייה ולא יכול לנהוג. אז לא. זה לא יכול לעבוד אם הוא גר בעיר אחרת וכל הנסיעות באחריותי. אפילו אם הוא מהמם והתרגשתי ממנו. כי אני לא טובה בנסיעות ארוכות ואף פעם לא הייתי).
10. בהרבה מובנים - למצוא פרטנר להורות זה לא בהכרח יותר קל מלמצוא בן-זוג. צריכה להיות התאמה הורית.
11. כשהכרתי את האהוב שלי הייתי במקביל בתהליך של הורות-משותפת עם ידיד הומו. אני זוכרת את הרגע המובהק שבו בחרתי לשחרר את הפנטזיה המוכרת של המשפחה המסורתית ולהסכים למבנה החדש.
12. באותה תקופה הכרתי גבר אחר נוסף שהיה מעוניין בתמונה השלמה – זוגיות והקמת משפחה. הוא היה איש מתוק, ערכי, נסיך אמיתי. אבל לא הנסיך שלי. לא הרגשתי אליו חיבור רומנטי. היו לי שבועיים שלושה של התלבטויות. מצד אחד יכולתי לבחור בגבר מתוק שיספק לי את התמונה המסודרת שתמיד חלמתי עליה אבל אני לא מרגישה אליו חיבור ממש, ואולי בעתיד, ואולי לנסות, ולפעמים לא מרגישים על ההתחלה, ומה את יודעת... שווה לתת לזה צ'אנס. ובצד השני שני גברים שמרגשים אותי. שהלב שלי אומר להם כן בלב שלם – אחד שמעניין אותי כבן-זוג ואחד שמעניין אותי כאבא.
13. הלב שלי אמר את שלו. אני זוכרת את הרגע שבו בחרתי. שבו הסכמתי למה שהיקום נותן לי. ואני זוכרת את הבכי שנבע מן ההסכמה לוותר על הפנטזיות שחלמתי עליהן וללכת בדרך הלא סלולה. הדרך שלי.
14. הבחור ההומו שהייתי איתו בקשר מצא-חן בעיני מאוד. הרגשתי שאני מאוהבת ברעיון של להביא איתו ילד/ה לעולם.
הייתי במקביל מאושרת בקשר הרומנטי החדש בחיי ומאושרת בתהליך עם אותו פרטנר. למעשה שתי מערכות היחסים האלה נרקמו במקביל ותמכו זו בזו. זו הייתה בחירה שלמה אחת שנעשתה כשהגעתי לגיל 37. הייתי שלמה ושמחה בה לחלוטין.
15. כיוון שהרגשתי שמצאתי בדיוק את החיבור שרציתי עם הפרטנר – אחזתי בזה. הייתי מוכנה להרבה פשרות והתגמשויות. עד שזה חצה את הגבולות שלי ושיקף פער עמוק מדי. שם עצרתי והבנתי שאני לא בכיוון הנכון. וזה היה שבר. אמתי. כמו אחרי פרידה לכל דבר. הייתי באהבה חדשה ומאושרת ושבורה כמו אחרי פרידה קשה. הטלתי ספק באינטואיציה שלי. אבל ככה זה כשהולכים עם הלב. לפעמים הוא עלול להישבר.
16. ועכשיו גם מצאתי את עצמי במצב קצת משונה. הייתי כבר בתוך זוגיות מקסימה אבל בלי אופק להורות. חודש אחרי גיל 37 שסימן את היעד הסופי והאחרון שלי. נלחצתי.
17. והיה רגע של התלבטות. השלמות של החבילה התפרקה, אז מה זה אומר על הזוגיות? אבל זה באמת היה רגע קצר. כי הדבר היקר שנרקם לי עם האהוב שלי – לא באמת רציתי לפרק אותו. צריך להיות אכזרי כדי לדרוך על פרח יפה פורח. ואכזריות היא בטוח לא המקום הרגשי שממנו אני רוצה להביא נשמה חדשה לעולם.
18. אז כן, מצאתי את עצמי במקום קצת משונה: אני בזוגיות מהממת ומחפשת גבר אחר לעשות איתו ילד/ה. כן, בן הזוג שלי הוא המשפחה שלי וכן אני מחפשת עוד גבר שיהיה המשפחה שלי.
19. אחרי השבר, באה ההתאוששות. בחודשיים שעברו מאז ניסיתי להיאסף מחדש. לחפש באתרי ההיכרויות של ההורות-המשותפת. לצאת לדייטים. כמה התחלות, כמה אכזבות והרבה קושי לאסוף את הכוחות שלי כל פעם מחדש בתחום הזה.
20. והאמת שאפילו שלמצוא פרטנר להורות-משותפת זה קשה. אז למצוא פרטנר במצב הזה - זה כנראה אפילו קצת יותר מורכב. רוב גברים שדיברתי אתם הרגישו מאוימים מנוכחות של גבר נוסף בתמונה.
21. זה מצער אותי. מבחינתי זה יתרון עצום – אישה שהיא מאושרת, שהלב שלה מלא, שהיא אהובה ואוהבת, אז גם הרבה יותר קל לה להיות אמא. פשוט כי יש לה, כלומר לי, הרבה יותר משאבים רגשיים מאשר כשהייתי לבד.
22. בעיני כל גבר פוטנציאלי היה אמור, תיאורטית לברך על המצב הזה. אבל אנחנו בני האדם נוטים להרגיש מאויימים, נלחצים...
23. מה גם, שאם לפני כמה חודשים עוד הייתי מוכנה להרהר באפשרות לעבור למחוז דן (ששם רוב רובה של הקהילה הגאה ושם מתגוררים רוב המתעניינים בהורות -המשותפת). אז היום – בן זוג שלי גר בפרדס-חנה והבית החדש קניתי הוא כאן (כן, קניתי בית, גם אני עוד קצת המומה מזה. בפוסט נפרד). להוסיף לזה שהקהילה והחברים שלי כאן, שהקליניקה שלי כאן, ובעצם המקום הכי בטוח ונינוח עבורי בעולם, זה כאן. זה הבית שלי.
24. אז לא, אני לא רואה כיום שום אפשרות שלפני הצעד העצום הזה של להיות אמא, אני אעבור מהמקום שהכי מזין אותי ותומך בי. כי שורשים זה הבסיס. ובלעדיהם אין פרי.
25. אז, כן הורות-משותפת; כשאני עם בן-זוג; בפרדס-חנה. אה... וגם מתנגדת לברית-מילה...
26. סטטיסטית נראה שהאפשרויות שלי מאוד מצומצמות.
27. אבל האמת היא שאני לא צריכה הרבה אפשרויות. אני צריכה רק גבר אחד. אחד בלבד – שנרגיש חיבור הדדי, שנרגיש רצון להיות חברים כל כך טובים ומשפחה זה של זו, שיהיה לנו חזון הורי משותף, שהוא ירגיש הודיה על תמונת החיים שלי וירצה להצטרף אליה ולברוא איתי את הדבר הכי יקר בעולם.... חיים.
28. אני בטוחה שהוא, אולי אתה, נמצאים אי-שם.
29. בגלל שכרגע אני מרגישה שדי מיציתי את האפשרויות שלי באתרי ההיכרויות, אז אני מניחה שבימים הקרובים אני אשחרר לאוויר הפייסבוק פוסט שבו אציג את עצמי ואת מי שאני מחפשת ואז אני גם אבקש את עזרתכם להפיץ אותו הלאה. או פשוט לעצום רגע עיניים ולחשוב, אולי אתם מכירים מישהו שיכול להתאים? תכלס אני ממש חמודה ואני גם באמת חושבת שאני אהיה אמא טובה.
30. אז אם תראו כזה פוסט כזה בקרוב – בבקשה תשקלו לעזור לי. טוב?