לא אני המצאתי את השיחה על המילה "למה". אבל זו שיחה כל כך חשובה שאני מוכנה להסתכן ולהישמע לא-מקורית, כי זה כל כך חשוב בעיני.
*** אני אוהבת את המילה "למה". זו מילה סקרנית שמביעה תמימות, התעניינות, תודעת ריקות שמוכנה לחקור.
*** אני כועסת בטירוף על המילה "למה". משתמשים בה בשקרנות. במסווה של "שאלת תם" מבקרים אחד את השני ואת עצמינו, מתלוננים ושופטים: "למה לא שטפת כלים?" "למה לא סידרת את החדר" "למה אתה כל הזמן מתרוצץ ממקום למקום" "למה אני לא יכולה פשוט לסגור את הפה ולהכנס לדיאטה".
מוכר?
למי בכלל יכולה להיות תשובה על השאלות האלה? לאף אחד. כי אלה בכלל לא שאלות.
אנחנו לא באמת מתעניינים - "הי זה מסקרן באמת, מה קשה לי בלאכול לפי התפריט? מה בעצם קורה במנגנון הפנימי שלי - שאני מחליטה משהו בבוקר ועושה אחרת בערב?"
אנחנו לא מתעניינים, אנחנו יורדים. על עצמינו ועל אחרים.
אבל בסתר. בלי לגלות.
אם רק היינו ישרים באמת זה היה נשמע
:
"אני שופטת אותך על זה שלא שטפת את הכלים" "מתעורר בי כעס עכשיו כשאני רואה שלא סידרת את החדר" "קשה לי שאתה מתרוצץ ממקום למקום" "אני עצובה שעליתי במשקל"
*** עם יושר אפשר לעבוד. כשאנחנו ישרים יש תקשורת פתוחה וזורמת - עם עצמינו ועם אחרות ואחרים.
אבל - כשאנחנו משתמשות במילה "למה" אנחנו מבלבלות את הצד השני ואת עצמינו. הוא מרגיש רע עם עצמו, הוא מטמיע את המסר שהוא "דפוק" או לכל הפחות "לא בסדר" אבל אין לו באמת אפשרות להתעמת איתנו כי "בסך הכל שאלנו שאלה".
אז בואו ניצור בהירות. מה שקובע זה לא באיזו מילה השתמשנו אלא מה הכוונה מאחורי הדברים. ואם אני שיפוטית עכשיו, אז אני פוגעת. כזה חד ובהיר. ואם אני פוגעת אז המחויבות שלי היא לעצור את זה כי אני לא באמת רוצה לפגוע ביקרים לי או בעצמי (וגם לא באף אחד אחר).
כולנו עושות ועושים את זה. לימדו אותנו להתבלבל. השימוש השקרי במילה "למה" מאפשר לנו להטיח ביקורת מאוד פוגענית באחרים במסווה של שאלה מתעניינת. זה מסמא את העיניים שלהם ושל עצמינו.
השלב הראשון בעצירת פוגענות זו מודעות. מזמינה אותנו לשים לב כשאנחנו משתמשים במילה "למה" ולשאול את עצמינו באמת -
הייתי עכשיו מתעניינת וסקרנית או שיפוטית וביקורתית? לפחות נהיה מודעות לזרע שיצרנו - אם זה זרע של קרבה וחמלה או זרע של כעס ופגיעה.
וגם זה משהו. זה לכל הפחות הצעד הראשון.