. 6. פוסט שישי וכמעט אחרון בסדרה "מה קורה איתי בזמן האחרון". והפעם – יחסים עם הגוף וביטוי. לפני בערך 10 ימים שיתפתי כאן. דיברתי על חוויית העומס והרגשה שדברים תקועים. ממש כמו פלא, דקות ספורות אחר כך, חוויתי הקלה. משהו בתודעה התפנה. פתאום רציתי דווקא להתחפש בפורים וגם הייתה לי תחפושת. כיוון שהייתי באריזות (ליאור אהובי ואני נסענו לטפל בפסטיבל במדבר) לא ממש הייתי פנויה למשהו מורכב, אבל עלה לי רעיון. מצאתי בבית מגבעת ששירתה אותי פעם בהצגה שלי – המגבעת של האיש והירח.
מכירים את השיר של ארקדי דוכין "בלדה על האיש שהחליף את הירח"? האיש הזה, שהתחבא מקהל. הירח שאהב את הבמה. הערב הדרמטי ההוא שבו הירח איבד את הקול והאיש הביישן עלה לבמה במקומו. שיר שהבנתי שמתאר את החברות המיוחדת של ארקדי דוכין עם מאיר שטרית ואת ראשית הדרך שלו כפרפורמר.
אז החלטתי להתחפש לאיש והירח ביחד. מזדהה עם שניהם, מתלבטת ביניהם, ונוח לי להרגיש את שניהם בתוכי. אפילו מצאתי את כל הלבוש המתאים.
אבל בערב, כשהגענו למדבר איבדתי בעצמי את הקול. אני. לא הירח. הירח דווקא זהר מעלינו עגול ומלא. ואני ברחתי לחברה במצפה רמון כי לא יכולתי לטפל. נהייתי חולה. ואני, כמו אני, לוקח לי זמן להחלים לגמרי.
תכל'ס, פעם שלישית החורף שאני חולה, במין מחלת גרון כזו. והשאריות נשארות איתי עוד הרבה זמן אחר כך. כאבי גרון קלים. פעם חודש, פעם שבועיים, עוד שבועיים... ובחשבון פשוט בערך שליש מהזמן לא הייתי פיקס, נוריד על זה כמה ימים בחודש של מיגרנה, ועוד כמה על התנהגות טובה. באמיתי, החורף הזה לא נשאר לי הרבה זמן בשיא כוחותיי. מה שעוד יותר מסביר את חוויית העומס.
הגוף תמיד קצת איתגר אותי. והגוף תמיד היה המתנה הכי גדולה שלי. רגישות גבוהה מאוד נוטה להתבטא בגוף. לפעמים יכולתי לקלל את האתגרים שהוא הציב בפניי. וכל יום מחדש אני בהודיה עצומה שהוא המורה הכי גדול שלי... מלמד אותי את הדרך אל עצמי, מאפשר לי ללמד אחרים את הדרך לעצמם. וברור לי שהרמה הבאה שתיפתח בפניי עכשיו זה משהו סביב הביטוי. הנה - רק כתבתי לכם שבוע שעבר וכבר – הצלחתי לנסח מאמר (אשתף בקרוב), התחלתי לעבוד על הסדנה, נרגעתי. יש משהו ביכולת שלי לשמוע את הקול שלי מהדהד בעולם שהוא כנראה באמת נחוץ לי.
ושוב רגע להודות, על זה שאתם כאן, שותפות ושותפים למסע שלי. אנשים נפגשים איתי, ככה על הדרך - ואני מגלה שהדברים שאני כותבת פוגשים אותם, משמעותיים להם, וזה תמיד מפעים אותי. אף פעם לא מובן לי מאליו. ותמיד מאתגר את איך שאני תופסת את עצמי. באמת הביטוי שלי בעולם תורם..
אבל האמת שהעיקר הוא בכלל עבורי. כשאני מבטאת, מתרחש משהו חשוב בתנועה הפנימית שלי. וכוח היצירתיות שלי מהתעורר.
אז השיעור שלי עכשיו הוא על הביטוי שלי. וחצי חורף עם כאבי גרון. רואים את הקשר? אני לא יכולה לפספס... מכירים את החיבורים האלה שקורים גם לכם בין הגוף לנפש? בא לכם לשתף כדי לתת לאחרים השראה ומפתח לריפוי?
וזה אולי גם זמן נחמד לשתף אתכם, ככה בסודי סודות של הפייסבוק. שבחדרי חדרים אני עובדת עם מורה לקול וזמרת מדהימה, כבר כחצי שנה על מופע שירה שהוא הגשמת חלום ילדות. כנראה אני צריכה להגשים לעצמי איזה חלום ילדות לפני שאביא עוד ילדה לעולם. אז... זה עוד משהו שקורה בעולמי. בתקופה זו. אז כן ביטוי וכן כאבי גרון ותודה לגוף החכם ולחכמת הגוף. ביחד עם הכאב שמתגלה דרכו הוא מאסטר לריפוי.