טאפס

את המילה טאפס למדתי ממורתי הראשונה ליוגה - נירה יורב. טאפס משמעו בישול. תרגול היוגה בחלקו הגופני נקרא בכתבים גם טאפס. כלומר יוגה היא בישול.

היא הסבירה: כמו ששמים בסיר קישואים, גזר, בצל ועוד ירקות ומקבלים משהו חדש לגמרי שלא דומה למקור. ככה היוגה. מגיעים לתרגול - הגוף מתחמם, הנשימה מעמיקה, התודעה מצטללת - יוצאים אחרים בצד השני. משהו חדש. טאפס הוא הבישול שמאפשר טרנספורמציה. *** זו הייתה שנת הטאפס שלי. נכנסתי אחת בצד אחד, ויוצאת מבושלת, אחרת בצד השני. *** חלקכם עוקבים אחרי שיתופים שלי ויודעים חלק מהפרטים:

הייתי רווקה ורציתי להקים משפחה. נכנסתי לתהליכי הורות משותפת עם ידיד הומו מהעבר. מצאתי בית. פגשתי את ליאור. קניתי את הבית. פגשתי את שני הילדים המופלאים שלו. משתי אמהות שונות. 1 + 2 + 2 אמהות + 2 הורים מאוד מקסימים ומעורבים 7 מערכות יחסים משמעותיות חדשות ומשמחות השנה.

משפחה.

הרו"ח הודיע שחיייבת, והפכתי להיות עוסקת מורשית. התחלתי לשלם מע"מ. היחסים עם החבר הההומו עלו על שרטון, ואחריהם היחסים עם עוד 3 גברים שניסיתי לרקום איתם חוזה במשך השנה הזו. אחד אחרי השני.

שיפצתי את הבית והותשתי עד בלי די. השיפוץ חצה את כל הגבולות הפנימיים שלי. חוויתי סטרס, טלטלות, חוסר וודאות בלבול וכעס. הילדה שבתוכי נזנחה. וככה גם שעת המדיטציה היומית שהייתי מסורה לה שנים רבות. את המרחב השקט שהיה מחזיר אותי לעצמי החליף כעת החיבוק החם והעיניים האוהבות של חבר אמת למסע החיים שאוהב אותי ובוחר להיות איתי כל יום מחדש. מצאתי שחיבוק אחד כזה תומך בי לעיתים יותר משעה שלמה של מדיטציה. בלעדיו לא הייתי צולחת את השנה הזו. ככה הסכמתי לוותר על המסקנה שאני לבד בעולם ולהתמסר לתיאורית ההתקשרות: כשאתה כאן לידי ומחזיק לי את היד, הכול יותר טוב. אני סומכת עליך.

ובכל זאת התגעגעתי לשעה שלי, לעצמי.

השיפוץ דרש את כל כוחותיי ובהירות מחשבתי. ובתוך השיפוצים, גם הקליניקה הצטמצמה לחצי. באופן טבעי מתאמנים השלימו תהליכים ומעט נכנסו. זה היה לי נכון, לא רציתי יותר, תאם את מידת הפניות שהייתה לי. את המע"מ כמובן ממשיכים לשלם. לקחתי נשימה עמוקה. עמוקה ועוד אחת.

ארזנו שני בתים. את שלו עברנו אלי ואחרי חודשיים את שלי. מעבר דירה כללי שנמשך כארבעה חודשים. את הבית החדש שקניתי, שפחדתי תחילה איך אמלא לבדי אירגנו עכשיו לחמישתינו: זוג, נערה בת 12, פעוט בן שנתיים וחצי וכלב ארוחות שישי עם ההורים שלו הפכו לשגרה כשהילדים איתנו. פעם בשבועיים. אני המאמא כולם מתארחים אצלינו. ולהחליף חיתולים, ולנענע ולחבק ילד קטן בוכה בלילה. ולאהוב אותו מלא ולהמציא לנו שטויות ושיחות משלנו, לרקוד ולשחק ולשיר שעות עד שירדם...

ולפרוק ארגזים ולארגן בית ולעבור מהקראוון לשתי קומות.

להתעמת עם אנשי מקצוע שלא מסיימים את העבודה שוב ושוב ושוב למצוא שיש בתוכי מאגרי כעס שלא הכרתי. לחזור אל המדיטציה. ביתי ולגלות שהיא מחכה שם עבורי. להתחיל לשקם אותי, את בריאותי, את עצמי, את הקליניקה שהזנחתי לטפל בכאבי הראש שהיו השנה קשים מהרגיל. ימים שזה היה פשוט סיוט, לילות של הליכות שמקילות על הכאב. לחזור לחברויות שנזנחו. להתרווח בבית משלי, להרגיש מלכה בארמון שלי. לחזור לתרגל יוגה.

***

זו הייתה שנת הטאפס שלי ואני יוצאת אחרת בצד השני.

ואם יש תובנה אחת שאני רוצה למסור היא שלאושר יש הרבה צורות וגוונים וממש לא מומלץ להתעקש שיופיע באריזה שתכננו. אם היו שואלים אותי, לפני שנה וקצת. לא הייתי בוחרת בגבר - עם שני ילדים משתי אמהות שונות, שגרים בשתי ערים שונות, ובחיים לא רוצה ילדים נוספים.

האושר - יש לו דרכים משלו. עזבו אתכן, כמה כסף יש לו, אם הוא נראה בול כמו שתכננתן, אם הוא גבוה או נמוך מה הסטטוס שלו, בדיוק מה הגיל, מה המוצא, מה המעמד. החיים מלאים בהפתעות. ואת עשויה למצוא את נסיך החלומות שלך משלם פעמיים מזונות ועושה 2 משמורות נפרדות, ולהרגיש שבורכת בענק כי זכית בשני ילדים מדהימים ומשפחה חמה כמו שלא יכולת אפילו לדמיין.

***

מאחלת שנה מצויינת שבה נהיה פתוחים לאפשרויות שנקרות בדרכינו, מוכנים להפתעות משוחררים מהיאחזות בתבניות המוכרות וזוכרים - שהכול אפשרי.

טרנספורמציה אפשרית בכל רגע, אפילו בשניה הזו, שאת עומדת לרדת מהרכבת, ובדיוק ממולך עומד איזה בחור מתוק מדבש שצריך לרדת גם.

#יוגה #אנשים #סיפורמהחיים