עודכן: 4 ביוני 2023
השבוע הלך לי האוטו... מנוע... עניינים.
קפוט.
החלטתי שבשלב זה לא אקנה אוטו חדש ואסתדר בתחבורה ציבורית.
והנה בחדרה...
מצפה לאוטובוס.
ואז איש נחמד נורא.
כלב גדול נורא.
מפגש מתוק שנכנס ללב.
וצלמת מקסימה ונדיבה שתיעדה הכל.
לפעמים כל מה שצריך...
זה לצאת מהקופסא.
לפעמים קוראים לקופסא הזו אוטו.
לפעמים קוראים לה הדפוסים וההרגלים.
ואז.. כשמעיזים...
אז מתחילה החגיגה האמיתית
שקוראים לה החיים.
לא היה לו רכב ובאתי לאסוף אותו. עוד לפני שעצרתי את האוטו קלטתי שהוא פשוט לא בשבילי. זה לא העניין של המראה. אני די פתוחה בעניין הזה (כבר היו לי בני זוג מצורות וז'אנרים שונים) זה היה משהו שהוא שידר. זה
הבטחתי לכתוב לך השבוע, על הפעם ההיא שההוא ביטל לי בצורה מעפנה... כל כך נפגעתי ממנו עד עמקי נשמתי, ולא היה לי רעיון איך אפשר להמשיך מהנקודה הזו. אבל אז עשיתי משהו חדש ופורץ דרך עבורי, זה היה אדיר בשביל
אני רוצה לשתף אותך במשהו מאוד אישי שנזכרתי בו לאחרונה. זה היה בשבילי רגע של התעוררות שממש השפיע עלי אחר כך בבחירות הרומנטיות שלי ואולי תמצאי את עצמך בתוכו. הייתי בשנות ה-30 פלוס שלי, כבר אחרי כמה וכמה