מפגש


זה לא נגע בי. זה לא נגע בי ביום שישי כשנסעתי לצפון לחברה וחיכיתי חצי שעה בכביש החסום בגלל יידויי אבנים ובקבוקי תבערה. זה לא חלחל אלי גם בשבת כשעשיתי עיקוף של כמעט שעה כי אמרו שעדין עדיף לא לעבור שם, בכביש ליד הבית, בואדי ערה, זה נשאר רחוק גם אתמול כשהיה פיגוע בגן שמואל, חמש דקות מהבית שלי וגם היום, כשהיית שמועה שפרדס חנה סגורה בגלל אירוע דקירה. (ככל הנראה לא היה) שמעתי את זה ממתאמנת ערבייה, מהכפר שליד שהתלבטה אם היא יכולה להגיע או לא, אז בררתי. והבנתי שהיא יכולה.

ואז היא ישבה אצלי כאן היום ותיארה לי כמה היא עצובה מהמצב הזה ומהאלימות של הצעירים כמה היא מפחדת גם מיהודים וגם מערבים ואז סיפרה על האיש הנחמד ההוא, מבית החולים, כששהתה 24 שעות עם אמה שנתן לה בננה ושוקולד ודאג לשלומה והם דיברו כמו שני חברים ואחר כך בחדר האוכל, מול התמונות הנוראות בטלוויזיה שגם היא הזדעזעה מהן אמר: "צריך להרוג אותם. צריך לחסל את כולם, כולנו צריכים ללכת עם נשק שלוף ולחסל את כל מי שמדבר ערבית."

היא סיפרה לי איך היא שמה לב לנשימה שלה ברגע הזה, וספרה בלב והבינה שהיא לא חייבת לענות ולהתלהם כמו בעבר שהיא חופשיה לא להגיב. היא נשמה והרגישה שקט בתוכה ונשארה רגועה. והבינה שגם הוא בדיוק כמוה מפחד. "כשיש פחד אז אין מה לענות. ההיגיון ומי צודק, לא מדבר עם הפחד. "הוא מפחד בדיוק כמוני. הרגשתי הזדהות ולא כעסתי עליו."

נשמתי והוקרתי אותה על החמלה שבה. ואז בכל זאת התעקשתי. "מה הרגשת כשהוא אמר את זה?" וחזרתי על דבריו מה קורה כשיחסים של אמון הופכים לאלימים? "נבהלתי, התכווצתי. אני מרגישה את זה עכשיו. זה מפחיד." שהינו יחד עם המועקה בחזה. אם הכאב שהופיע בגוף. נתנו לו מקום ונשמנו איתו, וזה היה קשה.

"אני שמחה שבאתי" היא אמרה "למרות שחששתי בהתחלה." "גם אני שמחה שבאת. מאוד:" ואחרי שהיא הלכה התחלתי לבכות עכשיו זה נוגע בי. מאוד.

***

* הערה חשובה בעקבות תגובות מסוימות שקיבלתי: שאלו אותי אם לא נוגע בי שאנשים יהודים נרצחים. אבוי! לא לזה התכוונתי. כואב לי על כל אדם שנפגע. מאוד מאוד מאוד. זה קורע לב. כשכתבתי "לא נגע בי" התכוונתי לכמה המציאות שאני פוגשת פנים אל פנים חודרת אלי ומטלטלת את עולמי. אני, כמו הרבה מאוד אנשים, חייה במידה של ריחוק רגשי מהמציאות הכואבת הזו, מנגנון הישרדות ששומר על שפיות ואיזון. הכאב שלי, שתיארתי כאן, לא היה רק על הפחד של המתאמנת, אלא הכאב על כל מעגל ההרס-האלימות- הפחד והסבל שאנחנו שבויים בתוכו. מי ייתן שנשתחרר מהסבל וכולנו נהיה מאושרים.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

קולות בתוכי

עכשיו, בדיוק עכשיו!!!!! - בזמן הבידוד הזה - זו ההזדמנות המיוחדת והחד פעמית שלי ואסור לי לפספס אותה: להרים סדנא דיגיטאלית לקליניקה ולהוציא ניוזלטר. לסדר את הבית ולתקתק כל פינה (כולל ארון הבגדים כמובן!)

  • Facebook Social Icon

© 2016 יערה מורי

by BesSite

אימון הווייתי בשיטת סאטיה בשילוב יוגה

פרדס חנה ורחובות

052-5453507

yaara@haderech-b.co.il.com

 

צרו קשר