הדבר שהכי עושה אותי מאושרת זה לבלות עם האיש המדהים שלי זמן יחד. בתוך כל עומס החיים, העשייה האינטנסיבית בעסק השנה, שני ילדים מתוקים (שלו) ושלישית בדרך - כמה רציתי שזה יקרה! ובתוך מצב של קורונה ובידודים זה ממש היה נראה כמעט לא אפשרי.
רצינו לטוס לחו"ל, כמו שלא היה לנו עדיין. וכשקצת התחילו להיפתח השערים בסביבות נובמבר או דצמבר, אז גילינו את אחד היעדים היחידים שאפשר להגיע אליו "איי סיישל". נפלא!! ביררנו את כל הפרטים וכבר כמעט עמדנו לסגור עם החברה ולכרטס. ואז הודיעו לנו שסיישל עצמה נסגרה: "תוכלו להגיע למלון ולהישאר שם מבודדים עד סוף הטיול". מממ... פחות. "אבל אולי זה ייפתח בפברואר, כדאי לחכות".
ואני מתגלגלת ומתעגלת לאיטי... ובפברואר צולחת את גבול הביטוח ועוברת את 32 השבועות של ההריון. חו"ל כבר לא על הפרק. נשארה האפשרות של ירח דבש בארץ.
אבל איך עושים את זה? איך גורמים לזה להיות מיוחד, קסום, ממלא...?
התייעצתי עם קבוצת הפייסבוק השווה "השוות של פרדס חנה" וקיבלתי שם מלא רעיונות – ובאופן מיוחד הפניה למירב קשי טלמור שהיא ממש הגיבורה שלנו. מפה לשם – נשארו כבר פחות משבועיים לתאריך היעד היחידי שבו אנחנו יכולים לעצור הכול ולצאת יחד.
ומירב – וואו, אינספור שבחים אני יכולה להרעיף על האישה המדהימה הזו. שהיא גם סופר מקצועית, מנוסה ואדירה, וגם עושה את הכול עם מלא אהבה, אכפתיות, השקעה ולב.. היא הצליחה בכלום זמן – לחבר בין חוויות שביקשנו לחוות, להסתער על כל האפשרויות ולמצוא לנו מקומות לינה מדהימים (זה ממש לא היה פשוט כיוון שלי אין עדיין תו ירוק), ולתכנן את הכול יחד. כי גם בתכנון וגם בכיוונים וארגונים – שנינו פחות חזקים...
ורגע – חייבת לספר על 3 ימים שהיה בהם גם המון מתח לפני שנסענו. כי ביום ראשון ושני השבוע קיבלתי בזו אחר זו 3 הודעות (!!!) משלושה אנשים שפגשתי בשבת, שהם היו חשופים לחולה מאומת. הם בדרך לבדיקת קורונה, אם הם מאומתים – אני נכנסת לבידוד, והכל מבוטל. במקביל אני חוטפת את הצינון הראשון שלי לעונה. עם כאב גרון, חולשה ונזלת רצינית אני גוררת גם את עצמי לבדיקת קורונה ליתר ביטחון ומחכה לכל 4 התוצאות. עד שלא נקבל 4 תשובות שליליות, לא נדע שזה באמת קורה. קשה לתאר את מפח הנפש שהרגשתי – לבטל הכול, אחרי שזה סוף כל סוף כל כך קרוב להתגשם. בעיני רוחי כבר דמיינתי איך זה יהיה ומה אעשה בזמן הריק שיתפנה, מנסה להשלים עם כל גזרה שתגיע...
רק ביום שלישי בערב המאוחר קיבלתי את התוצאה השלילית הרביעית והאחרונה ו...אין מה לומר- אושר גדול.
בבוקר אנחנו מתעוררים ליום של ארגונים, ובצהריים עולים על הרכב למדבר! (ליאורי מוסיף - אחרי הכנות אינסופית של שני אנשים עם קשיי התארגנות שיוצאים לטיול מהמדבר לצפון בעונת מעבר ולוקחים את כל הארון איתם, תוך כדי ניסיון להשאיר בית מתוקתק להאוססיטרים המקסימים שיהיו עם קוקו).
יוצאים לדרך!!!
ישנים בחווה מדהימה "זית המדבר", מתרחצים בבריכה מחוממת מתחת לכוכבים ומבשלים לעצמינו ארוחת ערב על פויקה במדורה.
למחרת טיול בנחל חווארים,. חשבתי שזה מסלול קליל של כמה שעות, אבל אחרי העלייה בסוף אני מרגישה ממש שאקלית שעשיתי אותו בסוף חודש שמיני.
משם נוסעים לאבו גוש "לחאן של מייק" – פשוט וואו (!!!!)– ישנים במבנה בן 400 שנה שהיה פעם של המוכתר. מטורף! אוכלים ערב במסעדה ערבית עם אוכל סופר מיוחד ואותנטי ומקבלים ארוחת בוקר מושקעת ומדהימה בחאן.
ומשם נוסעים לסדנת זוגיות של כמעט יום שלם עם הזוג המופלא זהבה אלמוג ויובל לולב – שני מטפלים-מאמנים בחסד עליון. סדנת עומק שהעלתה תכנים כל כך חשובים והוציאה אותנו אפילו עוד יותר קרובים ואוהבים ועם מלא תוכן לעבודה רגשית משמעותית לעוד הרבה זמן. ואיזה מתוקים הם היו! פינקו ופינקו אותנו. פשוט אין מילים.
מאתמול בערב אנחנו כבר בעכו העתיקה שזה ממש מרגיש חו"ל!!
אז להתחתן עוד לא הצלחנו (כי מה שהכי חשוב לנו לחגוג זה את המפגש המשמח של האהובים שלנו – וזה אסור עדיין) אבל הנה אנחנו חוגגים את היחד שלנו בצורה הכי משמחת שאפשר, רגע לפני שדביבונת הקטנה פורצת לאוויר העולם ומשנה לנו את סדרי החיים.
וההרגשה היא של ברכה ענקית. שבכל מקום שאנחנו מגיעים אליו – אנחנו מתקבלים במלא אהבה.
אולי זה באמת מיוחד לאנשים להיפגש עם זוג שממש רצה לצאת לירח דבש בחו"ל ומגשים את זה בארץ בגלל המצב, שניה לפני לידה... ההרגשה היא שכולם פשוט שמחים איתנו. ותכל'ס – כזה ירח דבש – לא יכולנו לקבל בשום מקום אחר בעולם.
הודייה ענקית על הזמן הקסום הזה ולכל האנשים האהובים שתמכו ואפשרו את זה. באופן מיוחד להורים שלי, לאחיות שלי ולאבא של ליאור – כל אחד מכם יודע מה החלק העצום שלכם בזה שזה קרה.
והמסר להיום.. חלומות מתגשמים, לעתים בדרך שלהם, לירח דבש הזה היו חבלי לידה קשים, אבל הנה זה קורה ובצורה המושלמת ביותר.
תודה אהבה שלי, על כל דקה שאני זוכה להיות איתך יחד.
Comments