top of page

זוגיות של 4 אנשים - לצאת מהדינמיקה המבאסת שלב 1

הבטחתי לך שאפתח לעומק את הדינמיקה המבאסת שבה הגבר נהיה רחוק, לא פנוי עבורינו, ואנחנו מתוסכלות, מתלוננות (ובזה מרחיקות אותו אפילו יותר). הבטחתי שנסתכל על זה קצת במיילים הקרובים ונראה איך אפשר לפרום את הפלונטר הזה.

חשבתי מאיפה להתחיל. והחלטתי להתחיל מהתחלה. ההתחלה של כולנו – הילדות.

אולי כבר שמעת אותי מדברת על הילד או הילדה הפנימיים...?

מה זה בעצם אומר? מה החשיבות של זה? איך זה קריטי לכל העניין?

בואי נתחיל.

כל אחת (ואחד) מאיתנו נושאת בתוכה מטען רגשי עצום של חוויות ילדות – חיוביות יותר ופחות. החוויות האלה עיצבו את הדפוסים שלנו ואת האמונות שלנו על העולם. כשאנחנו באות לקשר אנחנו מגיעות עם כל כולנו, כלומר גם הילדה שהיינו, עם כל המטען שהיא סוחבת. ונחשי מה...? ברור. אצל הצד השני זה אותו דבר: כלומר, כמובן שגם הגבר שמולנו (או האישה, במקרה של זוגות חד-מיניים). אפשר ממש לדמיין שהקשר הזוגי הוא לא מפגש בין שני אנשים, אלא ארבעה: שני בוגרים ושני ילדים.

ולמה זה קריטי? מכל מיני סיבות. אחת מהן היא שזה עוזר להכיל את הפער המתסכל בין איך שהיינו רוצות להגיב או להרגיש לבין איך שאנחנו מגיבות בפועל.

למשל: הוא לא התקשר חצי יום. את יודעת שהוא עסוק, שהוא צריך להתרכז בעבודה, שלא קרתה דרמה.

אבל בתוך תוכך יש דרמה. את מרגישה סוערת מאוד. עכשיו בא לך פשוט לגמור עם הקשר הזה ודי. או לפחות להתקשר אליו ולהטיח בו בצרורות כמה הוא לא בסדר ו"איך הוא מתנהג ככה". "מה, אני משוגעת?" ואת לא יודעת איך לישב בין ההגיון הבריא לאיך שאת מרגישה.

כשאנחנו מפנימות את ההפרדה בין האישה לילדה, קל לנו לראות - הילדה שבתוכי עכשיו מופעלת!

אולי זה הזכיר לה (לילדה) את הפעם שחיכתה וחיכתה בגן ושכחו לקחת אותה? או את יום ההולדת שכמעט אף ילד לא בא?

פתאום אנחנו מבינות שהתהום הרגשית שאנחנו חוות היא לא בגלל האדם שמולנו, אמנם התהום הזו התעוררה מולו, אבל היא, איך לומר, "שלנו מהבית". כשאנחנו יודעות לעשות את ההפרדה הזו, אנחנו יודעות לנהל את התגובות שלנו. במקום שהילדה תשתלט ותחרבש לנו את היחסים, זה מאפשר לנו לתקשר ממקום הרבה יותר נקי ובוגר עם הצד השני. במילים אחרות: זו שמתלוננת היא בעצם הילדה שנפגעה וחווה חוסר אונים. היא לא יודעת להכיל את עצמה. האישה הבוגרת שאנחנו, יודעת להביע את הרגשות שלה בצורה מקרבת שתאפשר תקשורת טובה. הסיבה שאנחנו הרבה פעמים לא יודעות איך לתקשר מהמקום הבוגר היא שאנחנו מזדהות עם הילדה הפנימית ומוצפות. אפס הפרדה. ואז אנחנו מתלוננות. ומזיקות ליחסים. זה לא אומר שאנחנו צריכות לשתוק. ממש לא!! דווקא זה ששתקנו יותר מדי זמן הביא אותנו למצב שאנחנו מוצפות ככה וזה יוצא מאיתנו רע. חשוב מאוד שנתקשר את הצרכים שלנו. אבל בדרך מקרבת. (איך לעשות את זה? על זה במיילים הבאים) היום חשוב לי שנסתכל רגע גם מה קורה בצד השני כדי שנבין למה זה כל כך חשוב. ***

אז נניח שנפגעתי מגבר.

אולי לא קיבלתי את היחס שרציתי, יכול להיות גם שהוא עשה באמת משהו דפוק כמו לשכוח את יום ההולדת שלי. אולי אפילו הוא יצא טמבל ממש.

ואז אני באה אליו ואומרת לו כל מה שלא עובד לי ביחסים, כל מה שאני רוצה שיישתפר. אני רוצה לפרוק מה שבלב שלי, כדי להתאוורר וכדי להמחיש לו מה אני רוצה שיישתנה.

אז התלוננו - שאנחנו צריכות יותר יחס, שחסרה לנו קרבה, נוכחות, זמן, מקום ... whatever, את תשלימי. עכשיו, מן הסתם גם האדם שמולנו נושא איתו ילד פנימי.

מה קורה לגבר מולנו כשהוא שומע תלונה? ילד, כל ילד, משאלת הלב שלו היא לספק ולרצות את ההורים שלו, באופן מיוחד את אמא. ילד, כל ילד, הדבר שהוא הכי זקוק לו בעולם זה אישור שהוא, כמו שהוא, הוא בסדר. זה מה שנוסך בו ביטחון, וכשאין לו את הביטחון הזה – משהו עמוק בו מתערער...

אולי אם היה עומד מולי רק גבר הוא היה יודע להקשיב לדברים לעומקם.

הוא היה מבין שהילדה שבתוכי ממש נפגעה, שומע בין השורות את הצורך העמוק שלי ויודע איך להשתמש בדברים כדי להשתפר בפעם הבאה. אבל אני לא מדברת רק עם גבר, כמו שגם אני לא רק אישה, נמצא מולי גם ילד. שכשמתלוננים עליו הוא שומע רק "אתה לא בסדר" וזה מערער אותו מאוד.

לילד שבפנים זה ממש שומט את הקרקע מתחת לרגליים, הוא מרגיש מאויים. ואם הגבר שמולי הוא לא מאסטר בניהול רגשות ולמד לעשות עבודה יסודית עם הילד הפנימי שבו אז סביר שהוא ביחד עם הילד, יתכווצו לחלוטין.

הוא לא יישמע שום דבר ממה שיש לי להגיד, יהדוף את כל הטענות (מבחינתו זו השרדות להוכיח שהוא כן בסדר) ועם הזמן מה שאני אחווה זה פחות ופחות נוכחות שלו בקשר ו... התרחקות.

מה לעשות? בתור התחלה בואי נתחיל לזהות מתי אני מופעלת מתוך רגשות ילדיים. אם אני מופעלת אז אולי כדאי לקחת רגע לפני שאני שופכת על הפרטנר שלי הכל. לעבד את זה קודם באופן שרואה גם את הילד הפגיע שבו ושומר עליו בהרבה חמלה. מה את אומרת? ספרי לי איפה זה פוגש אותך. בהזדמנות הזו אני רוצה לאחל לך שנה חדשה ונהדרת, שנה שתפתח לך את השער לזוגיות שאת רוצה, וגם להזכיר ש... כן, מסיבות סילבסטר יכולות להיות טריגריות... אם תרגישי ככה, חבקי את הילדה שבפנים ותהיי עדינה איתך. (את יכולה גם להבטיח לה שאת רואה את הכאב שלה ושתעשי מה שאת יכולה כדי שבשנה הבאה היא תרגיש אחרת)

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

כיף להתעלם מזה, אבל תראי מה זה פתח לה

אנחנו מתקרבות ליום הכיפורים ואני רוצה להזמין אותך להשתמש בזמן הזה כדי לגעת בפרק חשוב בדרך ליצירת זוגיות. לאחרונה דיברתי עם חברה שסיפרה לי כמה הידע הזה היה מרכזי בשער שלה לאהבה שלה. התרגשתי מאוד! אספר

Comments


bottom of page