אימון הווייתי בשיטת סאטיה

אולי לחלקכם אני לא אחדש הרבה. לא אני המצאתי את השיחה על המילה "למה". אבל זו שיחה כל כך חשובה שאני מוכנה להסתכן ולהישמע לא-מקורית, ובלבד שלמישהו אחד/ת מה שאכתוב כאן ייתן ערך. *** אני אוהבת את המילה "למה". זו מילה סקרנית שמביעה תמימות, התעניינות, תודעת ריקות שמוכנה לחקור. *** אני כועסת בטירוף על המילה "למה". משתמשים בה בשקרנות. במסווה של "שאלת תם" מבקרים אחד את השני ואת עצמינו, מתלוננים ושופטים: "למה לא שטפת כלים?" "למה לא סידרת את החדר" "למה אתה כל הזמן מתרוצץ ממקום למקו

מגרנה היא אחת התופעות הקשות שמשתקות אנשים. יותר מהרבה כאבים אחרים, אנשים מתקשים להמשיך כרגיל עם מגרנה. בנוסף, יש לה את התכונה המיוחדת הזו שהיא לא צפויה ויכולה להופיע לפתע באמצע יום בריא ורגיל לחלוטין. הפתעה לא משמחת שלא התארגנו לקראתה. זה מוסיף על האכזבה ועל הסטרס כשהיא מגיעה. במאמר הזה אני רוצה לשתף בכמה תובנות שעבורי היו פורצות דרך. הן נובעות מהידע שרכשתי על גופי - כאדם שמתמודד עם מגרנות מילדות, מכיתה ג' בערך (כ-28 שנים) ומהידע שלי כאשת מקצוע והנסיון שצברתי עם לקוחותיי. כלי

הרבה פעמים שואלים אותי מה אני עושה ואם זה סוג של ייעוץ. ואז...אני קצת מזדעקת. מה לי ולעצות? ומסבירה שלא, אין לי שום עצה לתת. כי עצה, יש לי רק מתוך עולמי ולכל אחד דרכו המתאימה. יש בהקשבה טעם של ענווה שנעדר כשאנחנו נותנים עצה וחושבים שהאמת ידועה לנו. מכירים את זה שנותנים לכם עצה וזה לא כל כך נעים? מזמינה אותנו לזכור את זה בפעם הבאה שאנחנו מעמיסים על מישהו את חכמת החיים שלנו. (אגלה לכם בסודי סודות שלפעמים, מחוץ לחדר האימונים, גם אני מתבלבלת ועלולה לתת עצות.) פעמים רבות זה מקטין

לפני שנתיים טסתי להודו והחלטתי לסגור הכול. הייתי בת 32, לימדתי יוגה, אימנתי והופעתי, והיה לי חלום עתיק שטרם הגשמתי - לסוע. אני ובן זוג שלי מאז החלטנו לנסוע לחצי שנה וסגרתי את העסק. נפרדתי מלקוחות, השלמתי תהליכים, מסרתי את הסטודיו ואפילו לא הייתי בטוחה שאחזור לפרדס חנה. לפני שנה וחצי חזרתי (בלי בן זוג, נפרדנו בהודו) והתחלתי להקים הכול מחדש. קשה לתאר את הריק שהייתי נתונה בו. כלום אחד גדול. זה היה אוגוסט, הייתה מלחמה והחגים הממושכים נמשכו עד סוף ספטמבר. אבל גם אחריהם לקח זמן להת