הספד לעינת ביבר - מורה לחיים
לפני ימים ספורים חשבתי עלייך. נזכרתי במשהו שקרה אי אז כשהייתי בכיתה א'. ציירתי ציור. זה מה שהכי אהבתי לעשות וגם הייתי טובה בזה.
אבל משהו בתוכי לא נתן לי להוקיר את עצמי על יצירתי.
כמו כל פעם מחדש, כעסתי על תוצאה, אמרתי שהיא מכוערת ואיימתי לזרוק אותה.
ואת שהיית שם איתי בכל ליבך. החלטת להגיב הפעם אחרת.
בניגוד לכל הפעמים שבהם התעקשת: "הלו זה יפה כל כך, חבל שתזרקי!"
(כאב לך לראות אותי פוגעת ביצירתי. היה לך אכפת באמת).
בניגוד לכל הפעמים האלה, הסתכלת עלי ואמרת:
"בסדר, תזרקי,
