כשהערך העצמי שלי קובע לי רק דייטים שלא באמת מעניינים אותי

"אני מתחילה רק עם גברים שלא באמת מעניינים אותי,
 הגברים שבאמת מרגשים אותי אף פעם לא מתעניינים בי. "
 

מכירה?

מדי פעם מגיעה אלי השאלה - איך לצאת מהלופ הזה?

תראי,
 זה משהו שכדאי לחקור לעומק.
 יש כאן כמה נקודות להתבונן בהן.

למשל,
 איך את בוחרת עם מי להתחיל - מה שמוביל אותך זה קריטריונים ידועים מראש או הרגשת חיבור?
 מה קורה לך כשאת נמצאת עם מישהו שמדליק אותך (יש מצב שאת מאבדת את העוצמה שלך)?
 ויש עוד...

אבל הדבר שבעצם עובר בלב כל השאלות האלה הוא השיחה על "ערך עצמי"
 האם יש מצב שאת מעריכה את עצמך נמוך?

ו... תני לי לנחש שכן. כי האמת שלא פגשתי כמעט נשים שבאמת הכירו במלוא היופי והעצמה שבהן. תמיד פחות.

אולי זה יושב על מראה, על ספק כמה את מעניינת, על מחשבה שאת לא מספיק מצליחה, על מיעוט קשרים זוגיים בעבר שלך או כל דבר אחר...

ואם כן, אז בטח כבר ניסית בעבר להעלות את חוויית ההערכה שלך לעצמך.

איך עושים את זה? איך לטפח חוויה של ערך עצמי?

אישית, אני לא מאמינה ששינון משפטים הופכיים, באמת עוזר להפנים את היופי והעוצמה שבי... מהנסיון שלי זה פחות עובד.

אז מה כן?

חוויית ערך עצמי יושבת על הרגשת "ראויות" (אם אפשר לכנות את זה ככה)
 כמה אני מרגישה ראויה?

כשאני עסוקה כל הזמן בריצוי צרכים של אחרים, אז אני נוטה לשכוח את הצרכים של עצמי (בין אם זה צורך גופני לאכול עכשיו או לעשות יוגה, צורך רגשי כגון מפגש עם חברה, או כל דבר אחר).
 כשאני שוכחת את הצרכים של עצמי, באופן סמוי ונסתר מהעין אני מעבירה לתודעה שלי את המסר ש"אני פחות".
 הדבר שמיד מתכרסם זו חוויית הערך העצמי שלי.

האם את מוכנה, כבר מהיום, לשים את עצמך יותר במרכז חייך?
 להסתכן בזה שייתאכזבו ממך ולתעדף צרכים שלך על פני ריצוי של אחרים?
 (כמובן שהכוונה היא לא לדרוך על אחרים או לפעול באנוכיות. אלא דווקא כשאנחנו רואות את עצמינו אנחנו גם הרבה יותר טובות לאחרים, במובן העמוק יותר).

כשאת דואגת לצרכים של עצמך, את מרגישה ראויה, ואז גם חוויית הערך שלך הולכת ועולה.
 וכן, זה יישתקף בגברים שיגיעו למרחב שלך.
 כנראה שלפחות אחד מהם ממש ימצא חן בעינייך.
 ואת בעיניו.