19 אוק 20141 דקות
עודכן ב: 30 מאי 2023
נוחתת ומתאקלמת משבוע של שירות ויפאסנה.
שירות ויפאסנה זה זמן שבו אני מתרגלת מדיטציה כמה שעות ביום ובשאר הזמן תומכת במודטים שבאים לקורס - בישול, גינון, ניקיון... מה שצריך. בעצם זה זמן לתרגל בו אהבה, חמלה, נדיבות ונתינה ללא ציפייה לתגמול.
לפני כחצי שנה גם שרתתי. זה היה בהודו. היום הראשון של השירות זכור לי במיוחד. הסתכלתי על כל הנשים שבאו לקורס - 29. חציין הודיות, חציין משאר קצוות העולם. והלב שלי התמלא באופן שהיה לי חדש ומרגש... ראיתי אותן - נשים אמיצות שבאות לעבוד מאוד קשה, לעבור את אחד המסעות המפרכים בחייהן - להסכים להיפגש עם הפחדים, עם הכאבים, לעקור משקעים של שליליות מהנפש כדי לחיות חיים טובים יותר בעתיד. ורציתי להיות עבורן ככל שרק אוכל, לרכך עבורן את המסע... עשרת הימים שבהם שרתתי היו זמן קסום עבורי. וזמן שבו הטמעתי בתוכי עוד נדיבות וחמלה. יצאתי מהקורס מלאה בשמחה והשראה.
כשנחתתי בארץ איחלתי לעצמי לשרת גם כאן. קצת אחרי ההתאקלמות, קצת לפני החזרה המלאה לשגרה. להתכוונן מחדש אל הוויות של נדיבות, חמלה והאהבה ולאפשר להן להיספג בתוכי... עבורי ועבור כל אדם שירצה לעבור איתי דרך. לראות את הגדולה שלו בתעוזה לצאת למסע שבו ייפגש עם עצמו - על כל הקושי הכרוך בכך – במטרה ליצור הרמוניה בחייו. לזכור שאני רק משרתת אותו בעבודה הנוקבת, המאתגרת והכל כך חשובה שלקח על עצמו. נמצאת כדי לתמוך. אני מאחלת לעצמי להתמיד השנה בהוויה של חמלה ואהבה ולתת להן ללוות את דרכי. מודה על הזכות לשרת.