לרחרח

חשבתם על זה שפעילות בפייסבוק זה קצת כמו שכלבים מרחרחים קקי? (אבל לא בקטע רע. בקטע של כבוד, לגמרי!)
 
 חוזרת בערב הביתה וקוקו, שנאלץ היום להשאר הרבה זמן לבד מסתער עלי בטירוף עוד שניה עף באויר מרוב התלהבות, אנרגיות של ארנב של אנרג'ייזר שאומרות לי: "תטיילי איתי, אבל ברבאק, כמו טיול שעתיים, כמו לרוץ עכשיו ריצת אלפיים." ואני... איך לומר, לא בדיוק בדיוק באנרגיות האלה. הרגע חזרתי... קפואה מקור, רק בא לי מקלחת חמה.
 
 בכל אופן יוצאים. כלומר, עפים החוצה והוא מושך לכל הכיוונים ולא יודע להחליט מה בא לו קודם.
 
 ופתאום מגיעים לאיזה קקי שהיה מאוד אטרקטיבי בשבילו והוא מרחרח ומרחרח... פתאום לא בא לו לרוץ, אפילו לא ללכת, בקושי לזוז. ואני, בתוכי: "נו יאללה, אין לי פרווה אני קופאת מקור" אבל הוא... מיקוד מלא. תודעת זן צלולה שממוקדת בפעולת הרחרוח והחקירה. לא ריצות ולא אנרג'ייזר. ואני רואה איך האנרגיות שלו מתחילות להרגע.
 
 ופתאום אני מבינה משהו! עבורו הריחרוח הזה זה העיקר. כי זה מפגש. כאן, בדיוק ברגע הזה, הוא מרגיש חלק ממשהו, הוא נפגש עם הכלב שהשאיר אותו, עם כלבים אחרים שהשתינו פה. אומנם הוא לא מתגושש איתם, אין פה כלבה מגניבה שמדליקה אותו או כלב אחר שמרגיז אותו. אבל יש כאן צללים של כלבים, שאריות, שדרכם הוא יכול להגדיר את עצמו ביחס ל...
 
 ו.... הי, זה הכי טוב שיש עבורו עכשיו!
 
 כאן הוא פתאום מרגיש חלק מלהקה. אחרי יום שלם לבד... זה מה שהיה לו הכי חסר. לכן הוא בער ככה לצאת לעולם ולהתחבר. אני רואה אותו הולך ונרגע עם כל רחרוח.
 
 וזה מזכיר לי משהו... מזכיר לי אותי! שעה וחצי קודם, יושבת ברכבת, לקראת סוף יום. מרגישה קצת לבד. פותחת את הפייסוש בדיוק מאותה סיבה. לרחרח. אולי אני לא באמת נפגשת שם איתכם, לא התחבקתי על באמת, לא הסתכלתי בעיניים, לא הגשתי טישו לזה שבכה, לא צחקנו יחד ולא אכלנו מרק חם.
 
 אבל יכולתי לרחרח את הצללים האלה, שלכם, הם אפשרו לי להרגיש שאני חלק ממשהו גדול ממני, חלק מלהקה.
 
 ו.... הי, זה הכי טוב שהיה לי באותו רגע!
 
 ו... נחשו מה? ת'כלס זה סבבה לגמרי! זה הרגיע אותי ושימח אותי וגם הרחיב לי את האופקים והלב.
 
 תודה!!!
 
 בדיוק כמו לרחרח קקי של כלבים.