18 יונ 20151 דקות
עודכן ב: 30 מאי 2023
ראיתי שאלה - "ילדים אינם פוסקים מלשאול "למה?" על מה מצביעה אובדן היכולת של המבוגר לשאול "למה?" במהלך השנים? מה מסמל האובדן הזה לדעתכם?"
אני עניתי:
"אני חושבת שמבוגרים יותר מפחדים להיות חסרי אונים. ילדים מוכנים ביתר קלות להודות בחוסר האונים שלהם. כמבוגרים אנחנו עושים אלפי תכסיסים כדי להכחיש בפני העולם וקודם כל בפני עצמינו את העובדה שאנחנו פשוט חסרי אונים. השאלה "למה" כמעט תמיד מפגישה עם חוסר אונים בגלל שבעצם אף פעם אין לה ממש תשובה. אף ילד ואף מבוגר לא באמת יודע למה הוא עושה דבר זה או אחר. אנחנו עושים, חושבים ומרגישים - כתוצאה של שפע תגובות אוטומטיות ובלתי מוסברות. וכמובן שדברים חיצוניים לנו כמו גורמי הטבע הם עוד יותר מסתוריים וחסרי תשובה לשאלה "למה". ו
בפעמים שאני כן שומעת מבוגרים משתמשים במילה "למה" אני מזהה צרימה של זיוף. רוב המבוגרים השתמשו בה לא כמילת חקירה או שאלה אלא דווקא כתוכחה ושיפוט כגון "למה אתה שוב עושה את זה?!". למעשה יש כאן חוסר יושר. משתמשים במילת שאלה אבל אין שאלה אלא טענה וביקורת עם סימן קריאה בסופה.
אולי בכל זאת נחזיר את המילה "למה" ללקסיקון ונסכים להודות שאנחנו פשוט חסרי אונים לגבי הרבה דברים בחיים שלנו?
בעיקר נוכח השאלה למה אנחנו שוב ושוב חוזרים על טעויות או הרגלים שפוגעים בנו."
את השאלה פרסם יואב זוהר מחבר הספר"מנגנון הנפש"