להתחבק

קרה לי היום משהו מקסים. למרות שהלכתי לישון מאוחר, לפנות בוקר, ולמרות שיש לי חוסר בשעות שינה כבר כמה ימים. התעוררתי אחרי פחות מ-5 שעות, לפני השעון המעורר בהרגשה מופלאה של נינוחות, כאילו ישנתי שינה ארוכה ומלאה. הרגשתי רטט נעים בבית החזה ובבטן, כמו אחרי היליניג או טיפול אנרגטי אחר. רגועה מאוד ושמחה. לא ידעתי כל כך למה ליחס את ההרגשה הנעימה הזאת, לא הייתה איזו סיבה מיוחדת נראית לעין. ואז שמעתי רעש לידי. פקחתי עין וראיתי שקוקו הכלב שלי ישן לידי על השטיח! חצי שנה אנחנו גרים ביחד ופעם ראשונה שזה קורה. כבר כמה וכמה פעמים ניסיתי להזמין אותו, שמתי לו כרית, קראתי לו, אבל הוא העדיף לישון בסלון והנחתי לו כרצונו. ממוקדת בתחושה הנעימה שיש לי בגוף, נדהמתי מההשפעה שיש לנוכחות שלו עלי. כמה כוח יש לנוכחות אוהבת, אפילו ללא מגע.
 
 אחר כך חשבתי לעצמי מה הביא למפנה הזה. נזכרתי שאתמול, כשחזרנו עם חבר, רועי, מתל אביב, האוטו היה צפוף. וקוקו פשוט התכרבל עלי. הוא לא כלב קטן ולא עשה את זה קודם לפני כן. הוא מראה המון אהבה בדרכים אחרות אבל בכל זאת, יש לו את הטראומות שלו של כלב שעבר נטישה ושוטטות של חודשים ברחוב ואנחנו מתקרבים בהדרגה בקצב שאני מרגישה שנעים ונינוח לו... אתמול בצפיפות של האוטו, החיבוק הזה וההתרפקות שלו היו מתמסרים ומלאים וזה היה כל כך נעים: "תראה!" אמרתי לרועי. "תראה איך הוא מתכרבל עליי, הוא אף פעם לא עשה את זה." ורועי אומר לי פשוט "את צריכה ללמד אותו, שיידע. תזמיני אותו." אז אתמול התחבקנו כמעט שלושת רבעי שעה של נסיעה והיום הוא נכנס לישון לידי, ואני מרגישה שקט ורוגע בגוף. אחר כך רואה שאפילו שהדלת של הבית פתוחה הוא נשאר רגוע בבית ולא בורח אל הכלבה המיוחמת של השכנים ששיגעה אותו אותו קודם. זו הייתה תזכורת מדהימה עבורי לכוח המרפא של נוכחות אוהבת, ושל חיבוק.