ליצור מציאות

הפריט הכי חשוב בקליניקה החדשה שלי. ללא ספק, הכורסאות. הכורסאות הן המרחב הכי ישיר עליהן מתקיים האימון. לאורך השנים ראיתי שכורסה לא מתאימה יכולה ממש להפריע לאימון. פעם היו לי כסאות מרופדים שיצרו לחלק מהלקוחות חוויה של יותר מדי זקיפות ונוקשות. כורסא מסויימת שהייתה לי, גרמה למצב הפוך - תנוחה רופסת של הישענות אחורה כמו בכיסא נוח. זה היה נוח מדי. והכורסה הנוכחית שלי, שהיא קצת נמוכה מדי לחלק מהאנשים והידיות בצדדים מפריעות לאחרים שאוהבים לשבת בישיבה מזרחית ולשלב רגליים.
 
 לפני חודשיים כשהחלטתי ללכת על זה, להוציא את הקליניקה מהבית ולשכור קליניקה שתהיה שלי, ידעתי שעכשיו יש לי את ההזדמנות לעשות את הדברים בצורה הכי מדוייקת עבורי וליצור את המרחב המאפשר ביותר. בדיוק כמו שאני רוצה. והדבר הכי חשוב... הכורסאות. רציתי כורסאות שאהיה שלמה איתן, שיתמכו בחוויה שאני רוצה ליצור בחדר האימון. מצד אחד נינוחות והתרווחות ומצד שני זקיפות ונוכחות. הרפיה וערות בו זמנית. וכאלה שיתאימו לכמה שיותר גופים של אנשים (מבחינת הגובה, הרוחב, המצב הגופני וסגנון הישיבה).
 
 ידעתי שאני רוצה כורסאות בלי ידיות כי הרבה מהלקוחות שלי יושבים ברגליים משוכלות. מצאתי כאלה אבל הגב שלהן נישען אחורה מדי. רציתי שהגב יהיה זקוף וייתמוך בתהליך ער של התבוננות. מצאתי כאלה אבל הן היו נמוכות מדי ואני יודעת שיש אנשים עם גב כואב שקשה להם לקום מכורסאות נמוכות. רציתי שיהיו רחבות ומרווחות, גבוהות, זקופות, יפות, נוחות.... ואז כבר לא מצאתי כאלה.
 
 פיניתי יום שלם לחיפושים והגעתי לברטעה. יישוב ערבי סמוך לבית. בחנות הראשונה מצאתי בדיוק בדיוק בדיוק את מה שרציתי. ו...

. במחיר סבבה.... בחרתי את הבד שהכי רציתי ו.... הזמנתי!!! החלום שלי מתגשם!
 
 מאז.
 
 עברתי למעלה מחודש של המתנה ואי ידיעה. הכורסאות שהיו אמורות להגיע תוך כמה ימים התעכבו עוד ועוד ועוד ולא לגמרי הבנתי למה. ואז - הסגר בשטחים בגלל סוכות (הן מגיעות משכם), ואחר כך בגלל השבת. המוכר שאינו דובר עברית ואני שאיני דוברת ערבית, התקשינו לתקשר. ביקשתי מידידי שדובר את שתי השפות, שיתווך ביננו והוא נענה ברוחב לב וסבלנות אין קץ. בירר והסביר את דחיפות העניין. באתי עם שלושה חברים לבדוק. "אינשאללה מחר". זה לא נשמע מבטיח... חבריי רמזו לי שכדאי שאוותר, זה כנראה לא יקרה. ואז טלפון מפתיע - שהן מוכנות! 😃מאושרת הלכתי לקחת אותן ו.... גיליתי בהן פגם וביקשתי שיתקנו. אבל לא הייתי בטוחה שאפשר לתקן... :(
 
 והיום, היום, כשהן נחתו בקליניקה החדשה שלי בבטחה, מושלמות בדיוק כמו שרציתי, ידעתי שזה היה שווה הכול.
 
 ולפעמים אני אוהבת את זה שאני כזאת אני, ולא מוותרת בקלות ורוצה שהדברים יהיו בדיוק בדיוק כמו בחלום שלי.
 
 זה אמנם גורם לי הרבה תסכול לפעמים. אבל לפעמים זה הופך את המציאות לחלום.