תותים

הכי פרדס חנה. נוסעת בכביש ראשי. מזהה עץ תותים ומחליטה לעצור לקטוף. חושבת לעצמי ''קצת פאדיחה לעמוד על כביש ראשי לקטוף תותים... מה אני ילדה?! ומה יחשבו עלי כשיראו אותי.'' עונה לעצמי מה שעונה, כי אני כבר מתחת לעץ מנשנשת.

(כנראה פחות חשוב לי מה חושבים עלי ויותר חשובים לי התותים).

ופתאום רחש מהצד השני של העץ. אישה כבת גילי גם באה לקטיף. אז תוך כדי ליקוט ונשנוש מחליפות שמות, מכירות ככה, משתפות דעות והמלצות על אירוע קהילתי ומתכון. כמו נשים בתנ''ך ליד הבאר, כמו הודיות שמכבסות בגאנגה. נפרדות כידידות.
 הכי פרדס חנה.