10 נוב 20191 דקות
עודכן ב: 26 יול 2023
אז אמרתי. אמרתי שאתפנה ואכתוב כל מה שעבר לי ובי בשנה הזו. שאעצור ואכתוב ואתפנה לזה. והתכוונתי. לגמרי התכוונתי. להדוף הצידה את כל אנשי המקצוע, הקבלן שהיה לחוץ, הצבעי והאיש של השייש, את המחוייבות שלי לטפל ולאמן ולהתקשר ולהיות כל מי שאני בעולם. סבבה. אז אמרתי. אבל לא הצלחתי. האמת. והימים עברו להם. מלאים משימות. כולל נסיעה של שלושה ימים למדבר, לטפל בפסטיבל. ואז קיבלתי החלטה של אומץ והחלטתי לעצור. כל מי שהתאמן/ה אצלי בעבר יודע/ת כמה חשוב לי הרצף. אבל החלטתי לעשות צעד אמיץ וחדש עבורי ולקטוע אותו ולהוציא את המתאמנים שלי לשבוע חופשה נוסף. עם כל המשמעויות שיש בזה (האימוניות, הכלכליות). כן, אפילו אחרי החגים.
השבוע קורה חג ראש השנה הפרטי שלי ויש לו את הקצב שלי שלא מותאם לקצב של אף אחד אחר. בחרתי להקשיב לקצב הזה ולתת לעצמי מתנה מיוחדת ליום ההולדת הזה. לעצור באמת ולטפל בענייניי. וזה נותן לי בעצם מין הארכת זמן.
ליילד את הפוסטים שלי בשבוע הזה. להודות לך שנה מופלאה, ולברך את זו הנכנסת בקצב שלי, בדרך שלי. מול עיניכם העדות.